פסק דין- נפילה ברחוב / במדרכה- החלקה של אופנוע

תאמ (רח') 15657-11-09 מדינת ישראל נ' עיריית רחובות (שלום; שירלי דקל נוה; 03/02/11) - 7 ע'

 

1. בפני תביעה בעניין נזקים שנגרמו לאופנוע משטרתי שבבעלות התובעת (להלן: "האופנוע"), עקב תאונת דרכים מיום 11/6/06 ("התאונה") על סך של 8,255 ₪.

 

2. בדיון שהתקיים ביום 6.12.10 בפני כב' הרשמת גרדשטיין פפקין, ב"כ הצדדים הודיעו לבית המשפט כי הם מוותרים על ניהול הוכחות ומסכימים כי פסק הדין יינתן על בסיס חומר הראיות הקיים בתיק ועל בסיס הסיכומים. בהתאם להסכמות הצדדים, הועבר אלי התיק לכתיבת פסק דין.

 

טענות התובעת

 

3. התובעת טענה כי התאונה אירעה בתחום שיפוטה של הנתבעת. האופנוע נסע ברחוב הרצל ברחובות לכיוון צומת ביל"ו, ונסע על כתם שמן שהיה על הכביש, וכתוצאה מכך האופנוע החליק, פגע ברכב נוסף וניזוק.

 

4. התובעת טענה כי האחריות לנזק שנגרם לאופנוע בעטיו של כתם שמן מוטלת על הנתבעת. לטענת התובעת, על הנתבעת מוטלת החובה לבצע פיקוח ובקרה על רחובות העיר לצורך איתור מפגעים ולהסיר אותם, וזאת מכח פקודת העיריות (נוסח חדש) (להלן: "פקודת העיריות").

 

כן נטען כי יש להחיל את הכלל הקבוע בסעיף 41 לפקודת הנזיקין (נוסח חדש), תשכ"ח – 1968 (להלן: "פקודת הנזיקין"), ולהעביר את נטל הראיה על כתפי הנתבעת.

 

התובעת הוסיפה וטענה כי יש לזקוף לחובת הנתבעת את העובדה שהיא נמנעה מלהגיש תצהיר, עדויות או כל ראיות אחרות מטעמה.

 

טענות הנתבעת

 

5. הנתבעת טענה כי מהראיות שהוגשו על ידי התובעת, לא ברור האם התאונה אירעה בשטחה המוניציפאלי של הנתבעת, שכן יש סתירה בין גרסת נהג האופנוע בכתב התביעה, ובין הודעת נהג האופנוע בטופס ההודעה לחברת הביטוח.

 

לחילופין, הנתבעת טענה כי למרות שאין חולק על קיומה של חובת זהירות מושגית, על התובעת מוטלת החובה להוכיח גם קיומה של חובת זהירות קונקרטית, וזו לא הוכחה.

 

6. הנתבעת הכחישה קיומו של כתם שמן במקום התאונה, וטענה כי גם לו היה כתם השמן על הכביש, מדובר בסיכונים רגילים הכרוכים בנהיגה ומצויים בתחום הציפיות של הנהג, ובמיוחד, מקום בו מדובר בכתם שמן שנוצר בסמוך למועד התאונה, ולכן, אין בכך כדי להטיל אחריות עליה כרשות מקומית.

 

הנתבעת טענה כי בנסיבות העניין לא היתה לה שליטה על שאירע, ולפיכך, לא היתה לה האפשרות או החובה למנוע את התאונה. כמו כן, הנתבעת טענה כי לא קיבלה כל מידע מוקדם בנוגע לקיומו של כתם השמן, ונהג האופנוע לא הודיע למוקד העירוני על קיומו של כתם שמן בכביש, אף לאחר קרות התאונה.

 

לחילופין, הנתבעת טענה כי לפי טענת התובעת לפיה כתם השמן היה גדול, היה על נהג האופנוע להבחין בו, ולכן, יש לייחס לו אשם תורם.

 

דיון

 

7. השאלה שבמחלוקת היא האם בנסיבות המקרה דנן יש לייחס לנתבעת אחריות לנזק שנגרם לאופנוע, כתוצאה מהחלקה על כתם שמן.

 

יאמר כבר עתה כי הגעתי לכלל מסקנה שיש לדחות את התביעה, בהיעדר כל ראיה לפיה התקבל דיווח אצל הנתבעת אודות כתם השמן במקום עובר לתאונה, ובהעדר הוכחה כי בגין מחדליה או מעשיה של הנתבעת נגרמה התאונה. לפיכך, אין לקבוע כי הנתבעת התרשלה במניעתו או בהסרתו של כתם השמן, והכל כפי שיפורט להלן.

 

8. סעיף 235 לפקודת העיריות מגדיר את אחריות העירייה לתחזוקתם ומצבם של רחובות העיר. לפי סעיף זה על העירייה, בין היתר, לדאוג לתיקון, ניקוי, הזלפה, תאורה, וניקוז של רחוב - סעיף 235 (2), למנוע ולהסיר מכשולים ברחוב – סעיף 235 (3), לנקוט אמצעי זהירות נאותים נגד תאונות בשעת בנייתם או תיקונם של רחובות, ביבים או תעלות – סעיף 235 (5).

 

מהאמור לעיל עולה כי על העירייה מוטלת חובה לתחזוקה תקינה של דרכים בתחום שיפוטה. אחריות זו אינה מוחלטת, ויש לבחון האם יש להטיל על העירייה גם חובת זהירות בנסיבות המקרה נשוא התביעה.

 

"מזיק, החב חובת זהירות קונקרטית לניזוק, אינו אחראי כלפיו בכל מקרה, שבו בשל התנהגותו של המזיק נגרם נזק לניזוק.. חובתו של המזיק היא לנקוט אמצעי זהירות סבירים, ואחריותו מתגבשת, רק אם לא נקט אמצעים אלה. סבירותם של אמצעי זהירות נקבעת על פי אמות מידה אובייקטיביות, המגולמות באמירה, כי על המזיק לנהוג, כפי שאדם סביר היה נוהג בנסיבות העניין. אדם סביר זה אינו אלא בית המשפט, אשר צריך לקבוע את רמת הזהירות הראויה. רמת זהירות זו נקבעת על פי שיקולים של מדיניות משפטית".

כב' השופט ברק בע"א 145/80 ועקנין נ' המועצה המקומית בית שמש, פ"ד לז (1) 113.

 

9. כידוע חובת ההוכחה מוטלת על התובעת להוכיח את תביעתה בהתאם למאזן ההסתברויות. בנסיבות העניין, אין להחיל את סעיף 41 לפקודת הנזיקין ולהעביר את נטל ההוכחה לנתבעת, ולפיכך, אין גם לזקוף לחובת הנתבעת את העובדה שנמנעה מלהביא ראיות. חובת הוכחת התביעה מוטלת על התובעת, והיא לא עמדה בנטל זה.

 

10. הנתבעת טענה כי לא ברור אם התאונה אירעה בשטחה, שכן גרסת התובעת בכתב התביעה עומדת בסתירה לעדות נהג האופנוע במשטרה, שם הוא טען כי נסע מכיוון צפון לדרום, ובטופס ההודעה של נהג האופנוע לחברת הביטוח הוא מסר כי הוא נסע מכיוון דרום לצומת ביל"ו, ואזור זה אינו מצוי כלל בשטחה של הנתבעת.

 

ברגיל, בתביעות מסוג זה, מצורף טופס הודעת הנהג, ולאור טיעוני הצדדים יש להניח כי טופס זה קיים והוחלף בין הצדדים, אך בפועל, טופס ההודעה של נהג האופנוע לא הוגש לבית המשפט, במצורף לתצהירו ולא בכל דרך אחרת, וכך גם לא הוגשה עדותו במשטרה.

לאור זאת, ומאחר שב"כ הצדדים ויתרו כאמור על חקירות, לרבות חקירת נהג האופנוע, יש לדחות את טענת הנתבעת ולקבוע כי גרסת התובעת לפיה התאונה אירעה בשטחה של הנתבעת לא נסתרה. יחד עם זאת, לאור תוצאת פסק הדין, קביעה זו לא מעלה ולא מורידה.

 

11. מתצהיר נהג האופנוע עולה כי לאחר התאונה, ובעודו נמצא על המדרכה במקום, עבר רכב נוסף על כתם השמן, החליק ופגע בעץ ברוש על אי תנועה. כן טען כי ידוע לו שבגין אירוע זה מתנהלת תביעה אזרחית נגד הנתבעת, והוא אף זומן להעיד במסגרת הליך זה.

התובעת לא הציגה את פרטי האירוע הנוסף שנטען שאירע במקום, לא הפנתה למספר ההליך המשפטי, ולא הוכיחה את האמור בכל ראיה, אף שיכולה היתה לעשות כן לכאורה ללא כל קושי.

 

12. בנוסף יאמר כי אפילו טענה זו נכונה, אין בה כדי להעיד על כך שהנתבעת קיבלה דיווח על כתם השמן, ואין בכך כדי להוכיח כי כתם השמן היה במקום עובר לתאונה, שכן, אף לגרסת נהג האופנוע, אותו רכב נוסף החליק על כתם השמן מייד לאחר התאונה נשוא התביעה.

 

13. נהג האופנוע טען בתצהיר כי כחצי שעה לאחר קרות האירוע, הגיעה למקום כבאית ושטפה את הכביש ואת כתם השמן. התובעת צירפה לסיכומיה מכתב ממפקד שירותי הכבאות בו נכתב כי שירותי הכיבוי פעלו לשטיפת הכביש במקום האירוע, וכי לא ידוע להם האם כתם השמן היה לפני התאונה או שהשמן נשפך עקב התאונה.

 

התובעת לא טענה ולא הוכיחה כי דיווחה לנתבעת אודות כתם השמן או כי הנתבעת קבלה על כך דיווח מכל גורם אחר, ובכך היא לא סתרה את טענת הנתבעת שהכחישה ידיעתה על הימצאות כתם השמן במקום עובר לתאונה.

 

14. ככל שעולה מהראיות שהוצגו בפני בית המשפט, המדובר בכתם שמן כלשהוא, שלא ידוע האם נוצר כתוצאה של נזילה מהאופנוע או מרכב אחר, ואולם, בכל מקרה, לא הוכח מתי נוצר כתם השמן או כי נוצר בנסיבות שלנתבעת היתה שליטה עליהן או כי היא יכולה הייתה למנוע את הנזק שנגרם לאופנוע.

 

15. בע"א 343/74 רחל ואברהם גרובנר נ' עיריית חיפה, פ"ד ל (1) 141 דן כב' השופט שמגר בשאלת האחריות של רשות מקומית, וקבע:

 

"אם נדרוש מרשות ציבורית – כתנאי לפטירתה מאחריות בנזיקין – כי עליה לנקוט בכל אמצעי זהירות אפשרי כדי למנוע פגיעה... יהיה מחירו של האמצעי אשר יהיה, הרינו יוצרים מצב בו יעמדו בפני הרשות הציבורית לא אחת שתי החלופות הבאות אשר נוגדות מניה וביה את האינטרס של הכלל: החלופה האחת תהיה סגירתו של המקום כליל, כדי למנוע מן הרשות את הסיכון של תביעת נזיקין; החלופה האחרת תהיה כי יינקטו כל האמצעים האפשריים, יהיה מחירם אשר יהיה וגם אם תיעשה הוצאה זו על חשבון מטרות אחרות, החשובות יותר בעיני הציבור;

היינו, תיעשה הוצאה כספית בניגוד לדעה המקובלת בציבור בדבר דרך חלוקת המשאבים הכספיים אשר בידיו".

 

בע"א 3124/90 מאיר סבג נ' דוד אמסלם, פ"ד מט (1) 102, נדונו השיקולים לקביעת מדיניות משפטית, ונפסק כי יש לערוך שקלול של הנתונים כדלקמן:

 

"אמות המידה לקביעת מדיניות המשפטית הראויה בעניין זה מבוססות על שקלול רמת הסיכון כנגד עלות אמצעי הזהירות, בהתחשב בערך החברתי של הפעילות שבגינה נוצר הסיכון. כלומר, הגורמים שיש לשקול הם: ההסתברות להתממשות הסיכון, גובה הנזק הצפוי, עלות האמצעים בזמן ובמאמץ למניעת הנזק, האינטרס הציבורי בפעילות יוצרת הסיכון".

 

16. עירייה אינה יכולה לחוב בנזיקין בגין כל כתם שמן בדרכים שבתחום שיפוטה, אלא אם כן, גרמה או תרמה במעשיה או במחדליה להיווצרותו, או שלא פעלה בסבירות למניעתו או להסרתו, כאשר נודע לה על קיומו.

 

אין זה סביר לדרוש מהנתבעת שתדע בכל זמן נתון אודות כל מפגע שקיים בשטחה, וודאי מקום בו מדובר במפגע שיכול להיווצר בתוך שניות. צפייה שכזו תחייב את הנתבעת בהצבת פקחים מטעמה, מסביב לשעון בכל מקום שבשטחה. מיותר לציין, כי נקיטת אמצעי כזה הינו כמעט אינו אפשרי, ויהיה בו כדי להכביד באופן משמעותי על הקופה הציבורית והציבור כולו.

 

לתוצאה דומה באותו עניין שבמחלוקת הגיעו בתי המשפט בפסיקה נרחבת, לדוגמא:

 

ת.ק. (שלום–ת"א) 10221/05 בריגר עמית נ' אופיר שלומית ואח';

ת.ק. (שלום–רמלה) 1416/08 בוכריס אברהם נ' איפתאיה הילה ואח';

ת.א. (שלום–חי) 10578/06 הראל חברה לביטוח בע"מ נ' עיריית חיפה ואח';

תא"מ 249-06-07 (שלום–עפולה) כלל חברה לביטוח בע"מ נ' עיריית נצרת עילית;

(פסקי הדין פורסמו במאגרים המשפטיים) [פורסם בנבו] .

 

כך גם תוצאת פסקי הדין שצורפו לסיכומי הנתבעת:

ת"א (שלום-חי) 12079/07 אישי ישיר חברה לביטוח בע"מ ואח' נ' עירית חיפה [פורסם בנבו] ;

תא"מ (שלום–ים) 23321-10-09 כלל חברה לביטוח בע"מ נ' עיריית ירושלים [פורסם בנבו] ;

תא"מ (שלום-ת"א) 2092-09-09 הפניקס חברה לביטוח בע"מ נ' עיריית תל אביב – יפו ואח' [פורסם בנבו] ;

תא"מ (שלום-חי') 1242-06-09 מדינת ישראל נ' עיריית חיפה [פורסם בנבו] ;

תא"מ (שלום-ים) 11224-09 יוסף קרול נ' אחווה אחדות ואח' [פורסם בנבו] .

 

כמו כן, מדובר במקרה דנן בכביש מרכזי, ויש להניח שאם המפגע של כתם השמן היה במקום במשך זמן, סביר כי הייתה מתקבלת על כך הודעה במוקד העירוני, ולא הוכח כי כך קרה.

 

17. לפיכך, גם בהנחה שהיה כתם שמן על הכביש שגרם לתאונה, לא הוכח משך הזמן שהיה כתם שמן על הכביש, באופן שניתן לייחס לנתבעת הפרת חובת זהירות באי הסרתו, ולא הוכח כי דווח לנתבעת על קיומו של כתם שמן על הכביש, וכי היה ביכולתה להסיר את המפגע ולמנוע את התאונה.

 

לסיום

 

18. לאור כל האמור, התביעה נדחית.

 

התובעת תשלם לנתבעת הוצאות ושכ"ט עו"ד בסך כולל של 1,500 ₪.

 

לייעוץ בנושא תאונות דרכים:

 

עורך דין תאונת דרכים- עו"ד תאונות דרכים

עורכי דין תאונת דרכים- עורכי דין תאונות דרכים

 

מידע נוסף בנושא פסקי דין תאונות דרכים, יש ללחוץ על כפתור פסקי דין בראש העמוד

-פירמות עורכי דין מובילות-

  • meitar
  • nevo-molson
  • maschit
  • gornitzky
  • yehuda
  • firon
  • firon