פס"ד הפסדי השתכרות לעתיד לקטין

בית המשפט המחוזי בנצרת בשבתו כבית-משפט לערעורים אזרחיים

ע"א 15270-07-10 עלא אלדין נ' קיים סאמר ואח'

בפני כב' השופט הבכיר האשם חטיב

מערערים
עומר עלא אלדין
ע"י ב"כ עו"ד שקיב עלי

נגד

משיבים
1.קייס סאמר
2.אריה בע"מ - חברה לבטוח
ע"י ב"כ עו"ד שאדי אלמאדי

ערעור על פסק דינו של ביהמ"ש השלום בנצרת – כבוד השופטת עירית הוד – שניתן בת"א 4924-04 [פורסם בנבו] ביום 8/6/10.

פסק דין

השופט האשם ח'טיב – אב"ד
ההליך בפני בית משפט השלום
1. המערער קטין, יליד 10/9/1992, הגיש לבימ"ש השלום בנצרת תביעה לפיצוי בגין נזקי גוף אשר נגרמו לו, לטענתו, כתוצאה ובעקבות תאונת דרכים שאירעה ביום 9/7/02, כאשר רכב חולף פגע בו עת רכב על אופניו (להלן: "התאונה").
2. בפני בימ"ש השלום לא חלקו המשיבים על חבותם לפצות את המערער על נזקי הגוף מהם סבל בעקבות התאונה הנ"ל, וההתדיינות נסובה סביב שאלת הנזק וגובה סכום הפיצוי שעל המשיבים לשלם למערער.
3. עיון בתיק בימ"ש השלום מעלה, כי בעקבות התאונה נגרמו למערער חבלות באיזורים שונים בגופו, הוא הובהל לבי"ח העמק בעפולה, שם אובחן אצלו, בין היתר, שבר של ירך ימין, שבר דרך לוחית הצמיחה של שוקה עליונה ימנית, ופגיעה בברך ימין. המערער אושפז עד ליום 17/7/02, ובמהלך אשפוזו בוצע, בהרדמה כללית, שחזור של השברים וקיבוע פנימי של השבר בירך ימין, ע"י מסמור תוך לשדי וקיבוע בגבס. לאחר מספר חודשים, הוצא, בהרדמה כללית, הקיבוע הפנימי ונעשה קיבוע פנימי של לוחית הצמיחה העליונה הפנימית של שוקה עליונה, והמערער אושפז פעם נוספת לשבוע ימים.

4. בימ"ש השלום מינה את פרופ' ביאליק, כמומחה מטעמו בתחום האורתופדי, ואת ד"ר כנאענה, כמומחה מטעמו בתחום הפסיכיאטרי, ע"מ שכ"א מהם יתן חוות דעת, בתחום מומחיותו בעניין שיעור הנכות הצמיתה שנותר אצל המערער כתוצאה מהפגיעות שנגרמו לו כתוצאה מהתאונה.

5. פרופ' ביאליק ערך חוות דעת מיום 30/11/05, וכן חוות דעת משלימה מיום 25/2/09. בחוות הדעת מיום 30/11/05 ציין פרופ' ביאליק, כי המערער סבל משברים בגפה תחתונה ימנית, וכתוצאה מכך נגרם לו קיצור יחסי של הגפה התחתונה השמאלית. המומחה קבע, כי למערער נכות בשיעור של 10% בגין חיבור גרוע של עצם השוק הימנית, אולם הבהיר, כי קיימת אפשרות לתיקון ציר זה ולפיכך מדובר בנכות זמנית. כן הבהיר המומחה כי עם תיקון הציר, יתכן שינוי בשיעור ההפרש בין הגפיים התחתונות ולפיכך הנכות כתוצאה מקיצור הגפה התחתונה שמאלית יכולה להשתנות אף היא. המומחה ציין, כי הנכות הסופית תקבע בהתאם למצבו של המערער לפחות שנתיים לאחר סיום הטיפולים.
לאור האמור בחוות דעתו הראשונה, ובהתאם להחלטת ביהמ"ש קמא מיום 27/1/09, ערך פרופ' ביאליק חוות דעת משלימה ומעודכנת מיום 25/2/09. בחוות דעת זו הוא קבע, כי הקיצור בגפה תחתונה שמאלית וסטיית שוק ימין לכיוון מרכז הגוף, תוקנו בניתוח מורכב שבוצע ביום 29/3/07, וכיום, כשנתיים לאחר ניתוח זה, אין הבדל באורך גפיים תחתונות המקנה אחוזי נכות, וכן סטיית שוק שמאל תוקנה. המומחה הוסיף וציין כי כתוצאה מהאירוע הופיע דלדול שרירי ירך ימין, ובגין כך העריך המומחה את שיעור הנכות הצמיתה של המערער ב- 10% לפי ס' 51(5)(א) לתקנות הביטוח לאומי ( קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה ) תשט"ז - 1956, בגין דלדול שרירי ירך ימין בצורה בינונית.

6. באשר לנכות בתחום הפסיכיאטרי, קבע ד"ר כנאענה בחוות דעתו מיום 25/5/06, כי בהתאם למסמכים הרפואיים שעמדו בפניו, לא נגרמה למערער חבלת ראש משמעותית. הוא ציין, כי בבדיקתו לא מצא עדות לקיום תסמונת חרדתית. הוא התרשם מחוסר אמינות המערער בהצגת תלונותיו סביב פחד ממכוניות ותלונות אחרות, אם כי ציין שאין לשלול כי לתאונה היתה השפעה חרדתית זמנית קלה וחולפת. ד"ר כנאענה העניק למערער נכות זמנית למשך שנה מיום התאונה, בשיעור של 10% בהתאם לס' 34(ב) לתקנות הנ"ל, וכן נכות זמנית בשיעור של 5% בהתאם לס' 34(א)ב, לתקופה של שנה נוספת, וקבע, כי לא נותרה למערער נכות נפשית צמיתה.

7. ביהמ"ש קמא פסק למערער, לאחר שמיעת ראיות, פיצויים בסכום של 207,925 ₪, ובנוסף החזר אגרת משפט ושכר טרחת עו"ד בשיעור של 13% + מע"מ.
סכום הפיצויים הנ"ל מורכב מסך של 30,871 ₪ פיצוי בגין נזק כללי כאב וסבל, 156,554 ₪ בגין אובדן כושר השתכרות לעתיד, סך של 6,000 ₪ בגין הוצאות נסיעה והוצאות רפואיות, סך של 7,000 ₪ בגין עזרת צד ג' לעבר ולעתיד, וסך של 7,500 ₪ פיצוי גלובאלי בגין אובדן תשלומים עבור זכויות סוציאליות.
8. הפיצוי בגין אובדן כושר השתכרות לעתיד, חושב ע"י בימ"ש השלום לפי נכות תפקודית של 10% ובסיס שכר של 5,500 ₪, ולמשך 47 שנות עבודה, החל מהגעת המערער לגיל 20 ועד גיל 67.
ביהמ"ש קמא התייחס להלכה בעניין חישוב הפסד כושר השתכרותם של קטינים וציין, כי החזקה, לפיה אלמלא התאונה היה הקטין משתכר כשיעור השכר הממוצע במשק, הינה חזקה הניתנת לסתירה. ביהמ"ש קמא ציין, כי כאשר קיימות ראיות ואינדיקציות בנוגע לתובע הספציפי, מהן ניתן ללמוד, בהסתברות גבוהה, כי סביר ששכרו של התובע היה חורג מהשכר הממוצע במשק, כלפי מטה או מעלה, ניתן לחרוג מהחזקה. ביהמ"ש קמא סבר שבעניינו של המערער הוכח, כי יש לסטות מהחזקה הנ"ל. ביהמ"ש ציין, בין היתר, כי הורי המערער העידו בפניו כי שניהם לא השלימו 12 שנות לימוד, אביו למד עד כיתה ח', מתקיים מהבטחת הכנסה, אימו אינה עובדת. אחותו הבכורה נשואה ואינה עובדת. ביהמ"ש ציין, כי אמנם אין די בכך כדי ללמד על עתידו התעסוקתי של המערער ויכול הוא, למרות הסביבה בה גדל, להשתלב בשוק העבודה בהצלחה רבה. עם זאת, גם המערער לא השלים 12 שנות לימוד, עזב את הלימודים אחרי 11 שנות לימוד, ואף לא השלים בגרות. ביהמ"ש הוסיף, כי אמנם אין באמור כדי להוביל בהכרח למסקנה, כי המערער לא יוכל להשתלב בשוק העבודה ולעבוד למחייתו, אולם, עפ"י עדות אביו ואימו של המערער, מאז המערער עזב את הלימודים, במשך תקופה של שנה, הוא לא עשה דבר. ע"ס העדויות התרשם ביהמ"ש קמא, כי המוטיבציה של המערער להשתלב בשוק העבודה ולהיטיב מצבו נמוכה ביותר, ויש בכך להטיל ספק רב, האם יעלה בידי המערער להגיע לרמת השתכרות בגובה השכר הממוצע במשק ולהתמיד בעבודה. לאור כל האמור מצא ביהמ"ש קמא הצדקה לחרוג כלפי מטה מהשכר הממוצע במשק, והעמיד את בסיס השכר, לצורך חישוב הפסד השתכרות לעתיד, על סך 5,500 ₪.
9. הפיצוי בגין הוצאות נסיעה והוצאות רפואיות נפסק על דרך האומדנא, לאחר שביהמ"ש לקח בחשבון הוצאות שנגרמו למערער מעבר להוצאות שבגינן הציג קבלות.
10. באשר לפיצוי בראש הנזק של עזרת צד ג', לעבר ולעתיד, ביהמ"ש קמא כאמור העמיד את הפיצוי בגין ראש נזק זה ע"ס 7,000 ₪, גם זאת על דרך האומדנה, לאחר שהתרשם כי בתקופת אשפוזו של המערער אכן הוא נזקק לעזרה מוגברת של בני משפחה אולם לאחר מכן, העזרה לה נדרש לא חרגה מעזרה רגילה של בני משפחה.
הערעור
11. המערער לא השלים עם פסק הדין של הערכאה הדיונית, ובערעור שהניח לפנינו, הוא משיג על שיעור הפיצוי שנפסק לו, כאשר בפיו שלוש טענות מרכזיות; האחת – עניינה בפיצוי שנפסק בגין אובדן כושר השתכרות לעתיד, כאשר לטענתו טעה ביהמ"ש קמא, כאשר העמיד את שכרו של המערער (קטין),לצורך חישוב הפיצוי בגין אובדן כושר השתכרות, ע"ס 5,500 ₪ לחודש, כמו כן טעה בעצם הקביעה כי הנתונים של המערער מצדיקים חריגה מהשכר הממוצע במשק.
הטענה השניה של המערער, מתייחסת לסכום הפיצוי שנפסק בגין עזרת צד ג', כשלטענת המערער הסכום הינו נמוך למדיי, בשים לב לפגיעתו, לניתוחים ולטיפולים אותם עבר.
טענתו השלישית של ב"כ המערער, מתייחסת לגובה הפיצוי שנפסק בגין הפסד פנסיה. הוא טען, כי חישוב הפיצוי עפ"י הנתונים שקבע ביהמ"ש, קרי, שכר של 5,500 ₪ ותוחלת חיים של 80, מביא לתוצאה של 9,562 ₪ ולא 7,500 ₪, כפי שנפסק ע"י ביהמ"ש קמא.

12. מנגד, טען ב"כ המשיבים, כי קביעותיו של ביהמ"ש קמא מבוססות כדבעי, ונתמכות בחומר הראיות הקיים בתיק.
לדידו, סכום הפיצוי הכולל שנפסק הינו סביר, ואינו מצדיק התערבות ערכאת הערעור.
לטענת ב"כ המשיבים, הסטייה מהשכר הממוצע במשק היתה מוצדקת בנסיבות המקרה.
באשר לטענות בעניין הפיצוי שנפסק בגין עזרת הזולת, נטען, כי לא הוצגו ראיות כלשהן על נזק ממוני כלשהו בגין עזרת ההורים. המערער לא הוכיח, כי העזרה לה הזדקק היתה חריגה. הפיצוי שנפסק סביר, ביחס לתקופה בה שהה המערער בביה"ח.

דיון ומסקנות
13. ככלל, אין ערכאת הערעור אמורה לבחון לעומק כל ראש נזק מבין ראשי הנזק, המרכיבים את הסכום הסופי שנפסק לזכות הנפגע.
ראה ע"א 1164/02, קרנית-קרן לפיצוי נפגעי תאונת דרכים נ' בן חיון לידור-קטין (אתר נבו), שם נקבע:

"אין זה מתפקידה של ערכאת הערעור לבחון לעומק כל ראש נזק מבין ראשי הנזק הרבים המרכיבים את הסכום הסופי שנפסק לזכות המשיב והוריו. ערכאת הערעור בוחנת את הסכום הכולל שנפסק (לפני הניכויים) על רקע נתוני יסוד מסויימים, כמו גילו של הנפגע, שיעורה של הנכות התפקודית, אופי הסיעוד הנדרש, בסיס השכר ותוחלת החיים. אם מסתבר כי הסכום הכולל של נזקי הממון הינו סביר, אין צורך לקיים בחינה מעמיקה של ראשי הנזק אלא מקום שמתגלה טעות בולטת (ראו למשל, ע"א 610/75 רותם נ' נוף, פ"ד לב(1) 799, 808-809 (השופט ח' כהן); ע"א 18/81 קלייר נ' גולדנברג, פ"ד לז(4) 656, 659; ע"א 284/88 גבאי נ' פוגל, פ"ד מו(4) 837, 840)".

14. בענייננו, סכום הפיצוי, שבימ"ש השלום פסק, בגין כ"א משלושת ראשי הנזק; הוצאות (נסיעות ורפואיות) עזרת צד ג' והפסד תשלומי פנסיה נפסק דרך האומדנה, מאחר ובפניו לא היו ראיות שתאפשרנה קביעת סכומי הפיצוי בדרך של חישוב ארטמטי.
שקלתי את טענות ב"כ המערער בעניין הפיצוי שנפסק בגין עזרת צד ג' ולא מצאתי הצדקה להתערב בקביעתו של בימ"ש השלום באשר לסכום הפיצוי עבור ראש נזק זה. עיקרו של הפיצוי נבע מעזרה מוגברת של ההורים למערער, שהיה בעת התאונה קטין בן 10 שנים, שממילא נזקק לעזרת ההורים במידה זו או אחרת.
נכון שבתקופת אישפוזו והחלמתו נזקק המערער לעזרה מוגברת מצידם, בימ"ש השלום העריך עזרה מוגברת זו בסכום של 7,000 ₪. אמנם הערכה זו נראית לטעמי על הצד הנמוך, אולם אין בכך כדי להצדיק התערבות ערכאת הערעור. הוא הדין לגבי סכום הפסד פנסיה שגם הוא נקבע על דרך האומדנה, וגם הוא נראה על הצד הנמוך אולם אין בכך כדי להצדיק התערבות ערכאת הערעור בהערכתו של בית משפט השלום.

לעומת זאת, לי נראה כי בקביעת בסיס השכר לחישוב הפסדי השתכרות לעתיד, יצאה שגגה מתחת ידו של בימ"ש השלום, כאשר קבע את בסיס השכר בסכום של 5500 ₪ לחודש, שהינו סכום הנמוך משמעותית ממוצע השכר במשק העומד ע"ס של 8,200 ₪, נכון למועד מתן פסק הדין.

עפ"י ההלכה הפסוקה, הכלל הוא שהפסד השתכרותו של קטין לעתיד יחושב לפי השכר הממוצע במשק. אמנם זוהי חזקה הניתנת לסתירה, לכאן ולכאן, אולם הדברים אמורים בדרך כלל לגבי קטינים שגילם בעת התאונה קרוב לגיל הבגרות, ואשר לגביהם הוכח במידת ההסתברות הדרושה, קיומם של נתונים אישיים של הקטין שעתידים להשפיע על כושר ההשתכרות שלו, בין אם לטובה ובין אם לרעה.

פסק הדין המנחה בעניין זה הינו ע"א 10064/02 "מגדל" חברה לביטוח בע"מ נגד רים אבו חנא [פורסם בנבו] (להלן פרשת רים אבו חנא). בפסק דין זה גיבש ביהמ"ש העליון את ההלכה בעניין בסיס השכר לפיו יחושב הפסד השכר של קטינים שטרם הגיעו, במועד התאונה, לגיל בגרות, ואשר מטבע הדברים, מסלול עבודתם ודרך השתכרותם טרם נתגבשו. ביהמ"ש העליון קבע, כי הנחת העבודה במקרים כאלה היא, כי יש לערוך את חישוב אובדן כושר ההשתכרות שלהם, על בסיס ההנחה שאילולא התאונה, הם היו משתכרים בשיעור השכר הממוצע במשק. החזקה, כי קטין שנפגע בטרם הגיעו לגיל הבגרות, ובטרם נתגבש עתידו התעסוקתי היה משתכר, אלמלא מעשה הנזיקין, כשעור השכר הממוצע במשק – ניתנת לסתירה בנסיבות מסוימות. ביהמ"ש העליון הבהיר, באותו עניין כי:

"אל לנו לדון את הקטין לגורל מסויים אך בשל הסביבה בה גדל, השכלתם ופרנסתם של הוריו, מינו או המוצא הגזעי או האתני אליו הוא משתייך. אין נפקא מינא אם לפנינו ילדה או ילד, אם הוא בן למשפחה מבוססת או עשירה, אם הוא עולה חדש או יליד הארץ, אם מקום מגוריו מבוסס או נחשל או אם בן מיעוטים הוא"

עוד נקבע בפרשת רים אבו חנא:

" פסיקה המבקשת לקרב את כושר השתכרותו לזה של בני משפחתו בעבר או לזה של מינו או הסביבה החברתית שבה גדל, סותמת את הגולל על האפשרות כי היה פורץ את הגבולות שתוחמת לו הסטטיסטיקה הקבוצתית"(שם, בפיסקה 45).

בפרשת רים אבו חנא נקבע, כי חריגה מהנחת המוצא המבססת את הפיצוי בגין הפסדי ההשתכרות על רמת השכר הממוצע במשק, מותרת רק באותם מקרים שבהם הוכחו במשפט נתונים עובדתיים חריגים, המתייחסים לנפגע עצמו, והמוציאים אותו מגדר הנחת העבודה המשמשת ברגיל לפיצוי ניזוקים קטינים. מובן מאליו, כי לא כל נתון אינדיבידואלי די בו כדי להוציא את הנפגע מגדר אותה הנחת עבודה.

17. מכאן למקרה שבפנינו. בימ"ש השלום מנה מספר נתונים אישיים של המערער שמצא בהן צידוק לסטות מהחזקה לפיה, חישוב הפסד כושר השתכרות של הקטין לעתיד יחושב בהתאם להנחה, כי הקטין היה משתכר, אילולא התאונה, כשיעור השכר הממוצע במשק. בין נתונים אלה ציין בימ"ש השלום, כי המערער בחר ללא קשר לתאונה לעזוב את ספסל הלימודים אחרי 11 שנות לימוד, ולא ניסה לאחר מכן להשלים בגרות. בנוסף, במשך שנה לאחר שעזב את הלימודים לא עבד המערער עבודה מכניסה ולא ניסה לחפש עבודה, דבר המצביע על מוטיבציה נמוכה לעבוד ולשפר את מצבו הכלכלי.


מקובל עלי כי יש בנתונים אלה, במיוחד נוכח גילו של המערער שביום מתן פסק הדין כמעט והגיע לגיל הבגרות, כדי להצדיק סטייה מהחזקה הנ"ל, אולם לטעמי לא באותה מידה שבימ"ש השלום קבע.
קביעת בסיס שכר בסכום של 5500 ₪ לעומת ממוצע השכר במשק שעמד נכון ליום מתן פסק הדין על יותר מסכום של 8200 ₪, אינה מוצדקת בנסיבות האישיות של המערער ומקפחת אותו.
כאן המקום להדגיש, כי הנתונים המשפחתיים כגון העדר השכלה גבוהה של ההורים או שאר האחים והאחיות, אין בהם כדי להוות נימוק המצדיק סטיה מהחזקה הנ"ל, ואכן בימ"ש השלום, שאמנם מנה נתונים אלה, קבע מפורשות כי אין בהן כשלעצמן די ע"מ להצדיק סטיה מהחזקה של ממוצע השכר במשק, וביסס את החלטתו לסטות מחזקת השכר הממוצע במשק וקביעת בסיס נמוך יותר, על הנתונים האישיים של המערער. יחד עם זאת, כאמור הסטיה מהחזקה הייתה "חדה" מדי לטעמי בנסיבותיו ובנתונים האישיים של המערער. נראה לי כי מתאים יותר להעמיד את בסיס השכר ע"ס 6500 ₪ שהוא כ- 20% פחות מהשכר הממוצע, דבר המעלה את סכום הפיצוי בגין הפסד השתכרות לעתיד מסך של 156,554 ₪ שנפסק ע"י בימ"ש השלום לסכום של 185,018 ₪, עפ"י תקופת השתכרות זהה לפיה חישב בימ"ש השלום את הפסד השתכרות לעתיד, דהיינו מהגיע המערער לגיל 20 ועד לגיל 67.

כאן המקום להעיר כי היה מקום לחשב את תחילת השתכרותו של המערער החל מהגיעו לגיל 18 שנים ולא 20 שנים כפי שבימ"ש השלום קבע, אולם המערער לא טען בעניין זה, על כן לא נתערב בעניין זה.

כפי שצויין לעיל, אין די בכך שערכאת הערעור תמצא כי בקביעת הפיצוי עבור ראש נזק זה או אחר נפלה טעות כלשהי בידי הערכאה הדיונית, ע"מ שהיא תתערב ותשנה את סכום הפיצוי באותו ראש נזק, אלא כאמור עליה לבחון סכום הפיצוי הכולל על רקע נתוני יסוד של המערער, גילו, שיעור נכותו התפקודית, בסיס השכר ובאם הפיצוי הולם כלל הנתונים של המקרה, אם לאו.

המערער שבפנינו סובל מנכות צמיתה בשיעור 10% בשל דלדול שרירי ירך ימין בצורה בינונית, וביהמ"ש קמא מצא כי נכותו התפקודית של המערער זהה לנכות הרפואית. המדובר בצעיר, שזה עתה הגיע לגיל הבגרות, בשקלול כל הנתונים האלה נראה כי סכום הפיצויים הכולל שנפסק לטובת המערער, 207,927 ₪ הינו נמוך מדי, דבר המצדיק התערבות ערכאת הערעור ותיקון חישוב הפסד ההשתכרות לעתיד, כך שבסיס השכר לצורך חישוב זה יעמוד ע"ס 6,500 ₪, דבר שכאמור מעמיד את הפיצוי בגין הפסד השתכרות לעתיד ע"ס 185,018 ₪.
לפיכך, ועל יסוד כל האמור לעיל, ולו דעתי הייתה נשמעת ע"י חבריי, יש לקבל את הערעור במובן זה שסכום הפיצויי בגין הפסד השתכרות לעתיד יעמוד ע"ס 185,018 ₪ במקום 156,554 ₪ וסכום הפיצוי הכולל יעמוד ע"ס 236,389 ₪ במקום 207,925 ₪.

האמור בפסה"ד של בימ"ש השלום בעניין החזר אגרת משפט ושכ"ט עו"ד יעמוד בעינו.

המשיבים ביחד ולחוד ישלמו למערער הוצאות ושכ"ט עו"ד בסכום של 4,000 ₪.

האשם חטיב, שופט
אב"ד

כב' השופט זיאד הווארי
אני מסכים.

זיאד הווארי, שופט
אב"ד

כב' השופט בנימין ארבל
אני מסכים, ומצרף דעתי לדעתו של אב בית הדין.

בנימין ארבל, שופט

הוחלט, אפוא, פה אחד, לקבל את הערעור באופן חלקי וכאמור בחוות דעתו של השופט הבכיר האשם ח'טיב, אב"ד.

ניתן היום, י"ד אדר ב תשע"א, 20 מרץ 2011, בהעדר הצדדים.

האשם חטיב, שופט בכיר

פסקי דין נוספים באתר רשלנות רפואית בישראל

[אב"ד] זיאד הווארי, שופט בנימין ארבל, שופט

-פירמות עורכי דין מובילות-

  • meitar
  • nevo-molson
  • maschit
  • gornitzky
  • yehuda
  • firon
  • firon