רשלנות רפואית בטיפול שיניים אסתטי- נשברה שן במהלך עקירה

 

עו"ד רשלנות רפואית- פסק דין בנושא רשלנות רפואית בטיפולי שינייים:

 

 

1. בפניי תביעה לפיצויים בגין נזקי גוף שנגרמו לטענת התובע, בשל טיפולי שיניים על פי עילת רשלנות רפואית. המחלוקת בין הצדדים הנה לעניין האחריות ולעניין אומדן הנזקים.

 

2. התובע, יליד 1980, טופל על ידי הנתבעת 1, רופאת שיניים במקצועה, וזאת בתקופה שבין 08/04-03/05, לטענתו בגין טיפולים אלו נגרמו לו נזקים אותם פרט בכתב התביעה. הנתבעת 1 (להלן: ד"ר קלמר") והנתבעת 2 –מעסיקתה של הנתבעת 1 (להלן: "המרפאה") מכחישות את טענותיו של התובע ולפיהן ד"ר קלמר כלל לא התרשלה ואף טיפלה בתובע בסבירות בנסיבות העניין.

 

3. התובע טוען כי בחודש מרץ לשנת 2005 פנה למרפאת מאוחדת לצורך קבלת טיפולי שיניים וזאת לשם שיפור המראה האסטטי של שיניו. לאחר שנבדק על ידי ד"ר קלמר, הלה המליצה לו על טיפול הכרוך בארבע עקירות שיניים- שן אחת בכל רבע פה שהינה שן מלתעה ראשונה, וזאת על מנת לאפשר הכנסת השיניים הבולטות פנימה ולשם דילול הצפיפות. את העקירות עצמן ביצע רופא אחר במרפאה. במהלך עקירת השיניים נשברה שן מספר 14 ונדרש היה לבצע ניתוח לצורך עקירת השורש. הניתוח היה טראומטי וגרם לאובדן ניכר של עצם באזור, ועקב כך נגרם נזק גם לשן הסמוכה –ניב עליון בצד ימין. התובע המשיך להגיע למרפאה לצורך המשך הטיפול.

 

4. לגרסת התובע, ביום 2.8.06 הסירה ד"ר קלמר את הסמכים (הטבעות) משיניו של התובע וציינה כי, נבצר לסיים הטיפול מכיוון שלא ניתן לסגור את הרווחים שנבעו בשל העקירות עקב איבוד העצם שנגרם במהלך העקירות. ד"ר קלמר המליצה לתובע לפנות לרופא מומחה לחניכיים על מנת לשקול טיפול אשר יכלול החדרת שתלים וכתרים תחת השניים שנעקרו.

 

5. התובע טוען כי כתוצאה מהטיפול נגרמה לו הפרעה אסטטית בשל חוסר של ארבע שיניים ובשל הצפיפות בשיניים התחתונות הקדמיות שנותרה בעינה. התובע טוען כי הוא סובל מכאבים באזור שן 13 על כן הוגשה התביעה.

 

דיון:

עיקר המחלוקות בין הצדדים נוגעות לנושאים הבאים:

א. מומחיות וכישורים מתאימים.

ב. הסכמה מדעת. (הצגת חלופות טיפול וסיכויים וסיכונים בטיפול).

ג. רישום מהלך הטיפול.

ד. סבירות ההפניה לעקירת השיניים.

ה. ההחלטה בדבר הפסקת הטיפול.

ו. אומדן הנזקים.

 

מומחה מטעם בית המשפט- ד"ר יצחקי מיכאל:

6. בחוות דעתו ציין המומחה כי התובע סובל מיחסי סגר אסימטריים – כלומר השיניים התחתונות בצד ימין עומדות בעמדה אחורית ביחס לשיניים העליונות ככל העולה מצילומי המשנן של התובע. המומחה סבור כי סטייה זו עלולה לנבוע מהטיה תפקודית של הלסת התחתונה. התובע סובל גם מספיגת עצם כתוצאה ממחלת חניכיים וכן שחזורים נרחבים בשיניים רבות. צמצום המרווח בין השיניים העליונות לבין השיניים התחתונות מחייב עקירות שיניים בקשת העליונה. סגירת מרווחי העקירה הייתה עונה על דרישת המתרפא לצמצום בליטת המשנן העליון.

 

7. המומחה מציין כי יחסי המשנן האסימטריים, עמדה קדמית של החותכות ביחס ללסת התחתונה, שפה תחתונה משורבבת – הינם סיבה לעקירת שיניים בקשת התחתונה. אולם במקרים של יחסי לסתות CLASS 2 (כפי במקרה של התובע - שאינו CLASS 1 כאבחנת ד"ר קלמר) לא רצוי לתקן את העמדה הקדמית של השיניים התחתונות ועדיף לשמור על הטיה קדמית של השיניים במטרה לפצות על פער הלסתות. תיקון מלא של עמדת השיניים ביחס ללסתות מחייבת תיקון של פער הלסתות- אשר יכול להתבצע רק על ידי ניתוח הלסת התחתונה.

8. לדעת המומחה חלופות הטיפול הסבירות שהיה ראוי להציע לתובע: שלב ראשון- טיפול בסד אבחנתי, לביטול השפעות השרירים וקביעת אבחנה נכונה של מקור האסימטריה ביחסי המשנן. כמו כן, היה ראוי לדון עם המתרפא באפשרות של ניתוח אורתו כירורגי לתיקון האסימטריה. ובהנחה שהיחסים האסימטריים בפיו של התובע – מקורם אינו תפקודי וכי אין המתרפא מעוניין בניתוח לסתות הרי שתיקון יחסי המשנן מחייב עקירה בשתי הלסתות.

 

9. המומחה מציין כי: ד"ר קלמר נקטה בדרך טיפולית מתקבלת על הדעת. ראוי היה כי אפשרות טיפול בסד תוצג בפני התובע טרם תחילת הטיפול וכן הניתוח לצמצום פער בין הלסתות, אם התובע היה שולל התובע את הניתוח: הרי שעקירת ארבע מלתעות היא האפשרות היחידה שנותרה. המומחה מציין כי בחירת השיניים לעקירה הייתה נכונה שכן חלק מהשיניים עברו טיפולים נרחבים קודם לעקירתן.

 

10. באשר לשיקום השיניים לאחר הטיפול קובע המומחה כי, אין להמליץ על טיפול שיקומי באמצעות שתלים וכתרים וניתן לשפר את הסגר של התובע ולצמצם מרווחי עקירה על ידי טיפול ליישור שיניים.

 

11. באשר לעקירות: קובע המומחה כי היה ראוי לבצע עקירה זהירה יותר של שן 14 ולמנוע בכך את הנזק לשן 13. ניכר מהצילומים כי חל אובדן תאחיזה של שן 13 עד לזמן בו צולם הצילום הפנוראמי- ועל כן יש מקום לפצות התובע בגין שן זו.

 

12. המומחה קובע כי הטיפול האורתודנט הופסק על ידי ד"ר קלמר ביוזמתה ולאחר ביצוע העקירות. בעדותו ציין כי: "אילו אני הייתי צריך לעשות את זה, אז הייתי מוסיף לטיפול כדי לתקן את הנזק לא הייתי מפסיק, אני מתייחס בהערצה למי שמסוגל לומר שהטיפול מעל יכולתו" (עמ' 36) המומחה ממליץ לפסוק פיצוי לשם מימון טיפול אורתודנט חלופי מנקודה זו בעלות מוערכת על ידו בסך של 73,600 ₪ על פי מחירון של רופא מומחה.

 

13. ד"ר יצחקי מיכאל- השיב ביום 29.1.09, על שאלות באי כוח הצדדים בחקירתו הנגדית וציין:על פי כרטיס החולה (נספח א לתצהירה של הנתבעת) אין רישום של התלונות, הטיפולים והחלופות שהוצעו לתובע. לא הוצע לתובע לבצע ניתוח אורתו כירורגי שמטרתו לגשר על הפער של גודל הלסתות (עמ' 10 לפרוטוקול). המומחה ציין כי עובר לעקירות השיניים לא הייתה קיימת בעיית חניכיים, בעיה זו התפתחה לאחר עקירת שן 14 (עמוד 14). באשר לפגיעה בשן מספר 13 יכול להיות שהיא נבעה מהעקירה הטראומטית של שן 14. אובדן העצם הייתה סביב שן 14 וניתן לפתור את הבעיה על ידי השתלות עצם וטיפולי חניכיים (עמ' 15). המומחה ציין כי התיעוד של העקירה הטראומטית בשן 14 חסר, לא פורט מהלך העקירה והנזק (עמוד 17). המומחה ציין כי הדרך הטיפולית- עקירת ארבע השיניים, שד"ר קלמר נקטה היא דרך מקובלת וסבירה (עמ' 27) עם זאת, לדעת המומחה כיוון שד"ר קלמר בחרה לטפל באמצעות עקירות, ולאור הפער בין לסתותיו של התובע, יש צורך בהמשך טיפול אורתו כירורגי (ניתוח). אם ד"ר קלמר לא הייתה בוחרת בחלופת העקירות, אזי הייתה אפשרות למצוא פתרון של הפחתת חומר שן יותר מינימאלית בדרכי טיפול אחרות (עמ' 30). המומחה מציין כי מבחינת תיעוד הטיפול שנעשה על ידי ד"ר קלמר – התיעוד תקין (עמ' 36).

 

מומחיות וכישורים מתאימים:

14. התובע טוען כי, ד"ר קלמר הנה חסרת מומחיות, כישורים וידע מתאימים, אינה מומחית בתחום יישור השיניים כפי שעולה מהודאתה ומאישור משרד הבריאות. מומחה בתחום האורתודנטיה צריך לעבור התמחות בת 3.5 שנים ובחינות על פי תקנות רופאי השיניים (אישור תואר מומחה ובחינות) התשל"ז 1977. התובע טוען כי פנה לטיפול במרפאה, מתוך ידיעה ברורה כי יטופל על ידי מומחה ליישור שיניים ורק בדיעבד נודע לו כי ד"ר קלמר אינה מומחית בתחום.

 

15. התובע טוען כי ד"ר קלמר נמנעה מלנקוט בהליכים הנדרשים על פי חוק לקבלת תואר המומחית. התובע מסתמך גם על דבריו של המומחה מטעם הנתבעות דווקא ד"ר ברזניאק- אשר הביע דעתו בעבר באתר האינטרנט שלו - על הקורס אותו עברה התובע כקורס שאינו נחשב להכשרה מספקת בתחום.

 

16. התובע טוען כי בשל חוסר מומחיותה של ד"ר קלמר הטיפול בשיניו של התובע נכשל, ולתימוכין מציג את עמדת המומחה מטעמו- ד"ר ז'יץ. בנוסף מפנה התובע לחוות דעתו של ד"ר יצחקי- מומחה בית המשפט שהסכים עם ד"ר ז'יץ לפיו הטיפול לו נדרש התובע היה טיפול מורכב שראוי היה שיטופל על ידי מומחה ליישור שיניים. ד"ר רוני זיץ ציין כי, מבחינת הטיפול שניתן לתובע הוא לא היה בוחר בטיפול זה שכן אם מבצעים עקירות שיניים אזי מדובר בטיפול מורכב יותר המצריך התערבות ניתוחית ועל כן עדיף היה לטפל בתובע בטיפול אורתודנט פשוט יותר (עמ' 45). ד"ר זיץ ציין כי המומחים הציעו שלוש חלופות לתיקון מצבו הנוכחי של התובע: ד"ר יצחקי הציע ניתוח, מומחה הנתבעת הציע סגירת הרווחים ואילו הוא הציע טיפול בשתלים היות ובשל ביצוע העקירות- סגירת הרווחים אינה אפשרית לטעמו. (עמ' 53).התובע טוען כי העדר איסור מפורש בחוק על רופאי שיניים כללים כדוגמת ד"ר קלמר, לעסוק גם בתחום יישורי השיניים, אין בו כדי להכשיר ולטהר מחדלים אשר מקורם בחוסר מיומנות, הכשרה וניסיון נאותים להתמודד עם מקרים מורכבים.

 

17. מנגד טוענת הנתבעת כי, ד"ר קלמר מעולם לא טענה כי היא מומחית לאורתודנטיה אלא רופאת שיניים כללית, העוסקת ברפואת שיניים מזה 23 שנים ועיסוקה בפועל, הן במסגרת קופת החולים והן במרפאתה – במיוחד בתחום האורתודנטיה רב, היא מבצעת טיפולים בתחום זה באופן מקצועי וראוי למטופלים רבים. יתירה מזאת, אין חובה חוקית בישראל כי רופא שיניים העוסק באורתודנטיה יהיה בעל מומחיות מיוחדת בתחום זה, כך גם העידו כל המומחים בתיק. בכל מקרה טוענת הנתבעת כי לא הוכח כל קשר סיבתי בין תוצאות הטיפול לבין מומחיותה של ד"ר קלמר.

 

18. אני מקבל את דברי הנתבעת ועמדתה של ד"ר קלמר- לפיה מעולם לא הציגה עצמה כמומחית. בנוסף הצדדים מסכימים כי אין כל הוראה חוקית לפיה רופא שיניים כללי אינו יכול לעסוק בתחום האורתודנטיה. ד"ר קלמר העידה כי שנים רבות עוסקת במתן טיפולים אורתודנטים הן במסגרת קופת החולים והן במסגרת הקליניקה הפרטית שלה. בנוסף, על מנת להצביע על רלבנטיות העדר מומחיותה של ד"ר קלמר בתחום האורתודנטיה, יש להוכיח את הקשר הסיבתי שבין העדר מומחיות זו לתוצאות רשלנות רפואית הנטענת. משקבע מומחה בית המשפט כי ד"ר קלמר לא התרשלה בביצוע הטיפול עצמו הרי שאיני מוצא כל רלבנטיות להעדר מומחיות זו ביחס לבחירת דרך הטיפול.

 

הסכמה מדעת:

19. התובע טוען כי ד"ר קלמר לא פעלה על פי העקרונות וההוראות בסעיף 13 לחוק זכויות החולה בכך שלא פרסה בפניו את אפשרויות הטיפול אלא המליצה על אפשרות אחת ויחידה- עקירת שיניים. התובע טוען כי ד"ר קלמר נמנעה מלהציג חלופות טיפול אפשריות, פירוט הסיכונים הטמונים בעקירת ארבע השיניים לרבות אפשרות של אובדן עצם וסיכויי הטיפול. כל אלו היו אמורים להיות מוצגים בפני התובע בטרם מסר את הסכמתו לטיפול, ומשלא נעשו הדברים כך, הרי שד"ר קלמר התרשלה בכך שלא קיבלה את הסכמתו מדעת של התובע לטיפול. בחקירתו, התובע ציין כי הגיע לטיפול על מנת לפתור בעיה אסטטית (עמ' 4) וכי לא הוסברו לו אלטרנטיבות לטיפול ד"ר קלמר הציגה בפניו רק את החלופה ליישור שיניים עם עקירות ( עמ' 6). התובע טוען כי הימנעותה של ד"ר קלמר מלהציג חלופות טיפול אחרות, סיכויים וסיכונים, מהווה התנהגות רשלנית כיוון שלא קיבלה את הסכמתו מדעת של התובע.

20. מנגד, טוענות הנתבעות כי התובע לא טען ולו טענה אחת ביחס להסבר מסוים שלא ניתן לו אשר אילו ידע אותו היה נמנע מטיפול, כמו כן לא פורט דבר ביחס לחלופות טיפול שאילו הייתה מוצגת בפניו היה מבצעה והיה בה כדי לייתר את תוצאות הטיפול הנטענות על ידו, וודאי לאור העובדה כי הטיפול שנעשה היה נכון.

 

21. בחקירתה ציינה ד"ר קלמר כי, ההסברים לענייו חלופות הטיפול ניתנו בע"פ, תוכנית הטיפול נכתבה באופן ברור, כך גם ההפניות. לא ניתנו הסברים על אופציה כירורגית כפי שהציע מומחה בית המשפט. האופציה היחידה שהוצעה לו הייתה עקירת השיניים לשם קבלת מראה אסטטי יותר (עמ' 23).

 

22. חובת יידוע המוטלת על רופא כלפי מטופלו נידונה בפסקי דין רבים. כך למשל קבע כבוד השופט א. רובינשטיין בע"א 7756/07 נמרוד גרסטל נ' ד"ר עוזי דן, החלטה מיום 21.12.10 פורסם בנבו:

"...זכותו של מטופל לקבל מידע על מצבו הרפואי, שכאמור זכות ראשונה במעלה היא, מקימה למטופל זכות לקבל מידע רפואי מדויק ומלא על מצבו הרפואי ועל הסיכונים הרלבנטיים למצבו. לדידי, חובת היידוע חזקה ביתר שאת עת מדובר במטופל אשר ניצב בפני פרוצדורה רפואית שעליו לעבור; או אז, על הרופא ליתן לו מידע מלא ומקיף על כל אחת מהאפשרויות העומדות בפניו על כל פרטיה ודקדוקיה, סיכוייה וסיכוניה. חובת היידוע בדבר סיכונים קיימת גם כאשר מדובר במטופל אשר מגיע לרופא במסגרת רפואה שגרתית (במובחן מטיפול במסגרת תהליך טיפולי, כאמור), כגון בעת בדיקות שגרתיות בהריון רגיל, שאז חובת היידוע קיימת באשר לסיכונים רפואיים העשויים להיות רלבנטיים למצבו של המטופל; אך היא אינה מתפרסת עד כדי "עוקצי תאנים" של סיכונים רחוקים ובלתי רלבנטיים לו. יפים לעניין דברי השופט ג'ובראן בע"א 718/06 סתחי נ' מדינת ישראל [פורסם בנבו]: "לא ניתן לדרוש, לא כעניין של מדיניות ולא מתוך ההיגיון הסביר, כי בטרם יבוצע כל הליך רפואי שהוא יידרש הרופא המטפל לשטוח בפני המטופל את אין-ספור ההשלכות והתוצאות שעשויות להיות להליך, נדירות ככל שיהיו".

(וראו גם פרשת סידי, 602; ופרשת אדנה, 546). הצדקות שונות לדבר, ביניהן ניתן למנות את הרעיון כי הצפה במידע רב יתר על המידה תביא למצב שבו באנו לתקן ונמצאנו מקלקלים, שכן מחמת עומס המידע לא יוכל המטופל לקבל החלטה מושכלת; הצדקה נוספת היא, כי כל מטופל עלול להיות נתון לעשרות, אם לא למעלה מכך, של סיכונים וסיכונים נלוים, חלקם נדירים שבנדירים, ואם נטיל חובת יידוע על כל אחד מהם אין לדבר סוף...".

 

הפסקת הטיפול:

23. התובע העיד כי ביצע את כל הטיפולים שהתבקש לעשות (עמ' 6) במרפאה. בחקירתו הנגדית התובע לא נשאל האם ביקש להפסיק הטיפול מרצונו או לאו. ככל העולה מתיקו הרפואי של התובע (נספחי תצהיר עדותה הראשית של נתבעת 1) ביום 12/7/06 צוין בגיליון כי: "בעקבות עקירה רביעית התרחשה ספיגה בלתי צפויה של העצם האלביאומרית שאינה מאפשרת המשך טיפול אורתודנטיה, יש לעצור הטיפול האורתו' ולשקול פתרון שיקומי". עוד עולה מתיקו הרפואי כי ביום 2/8/06 קובעת הנתבעת כי: "לא ניתן לבצע טיפול אורתו לאחר איבוד עצם הנוכחית". ביום 6/9/06 נכתב כי:"באישור ד"ר בורוכוביץ וד"ר ליבנה יצחק (טלפונית) יש להחזיר למתרפא טיפול אורטו' 5,750 ₪ + 4 עקירות אשר שולמו למטרה אורטו' 500 ₪= 4 X 125. נשלחה בקשה ...להחזר (ב-22/8/06) צ'קים דחויים שטרם נפרעו בסך 2,120 ₪ ...".

 

24. בעדותה, ד"ר קלמר מציינת כי כל ארבע השיניים נעקרו באופן טראומטי כאשר עקירת שן 14 התבצעה בצורה הטראומטית ביותר, עקב עקירות אלו נוצרה נסיגת העצם ולכן לא היה ניתן להמשיך באופן מיידי את הטיפול (עמ' 31). ד"ר קלמר ציינה כי ברגע שהתובע הגיע לאחר העקירות הטיפול הפך למורכב, על כן היא הפנתה אותו למומחים על מנת שיבחנו אם ניתן לפתור את הבעיה באופן כירורגי ואם הייתה אפשרות אזי הייתה ממשיכה לאחר מכן את הטיפול האורתודנט (עמוד 35).

 

25. באשר להחלטה להפסיק את הטיפול ציינה ד"ר קלמר כי: "הפציינט אמר שאחרי שנה הוא לא רואה את התוצאות האורתודנטיות כפי שהוא רצה, לכן נמאס לו והוא רוצה להוריד את הגשר. ד"ר בורוכוביץ התייעץ איתו כנראה כי אני נתבקשתי רק להוריד את הגשר, מה שהם החליטו ביניהם לעשות שיקום ע"י שתלים ע"י פרותטיקה- לא אני החלטתי. אני ציינתי שבעקבות השיחה שלי עם המטופל" (עמ' 35).

 

26. ד"ר ברזניאק מומחה הנתבעת ציין בחקירתו הנגדית כי, הפסקת הטיפול של ד"ר קלמר בלסת העליונה הייתה זמנית, המומחה מסכים כי לא צוין בתיעוד הרפואי בדבר משך הפסקת הטיפול בלסת העליונה. בכל אותו הזמן (במהלך שנה מהעקירות) המשיכה לטפל בלסת התחתונה על ידי משיכות והידוקים עד שלבסוף החליטה כי אינה יכולה להמשיך הטיפול (עמ' 26).

 

תיעוד רפואי:

27. ד"ר רוני זיץ – מומחה מטעם התובע העיד ביום 29.1.09 כי: מבחינת תיעוד רפואי ישנן את כל הפרטים הנדרשים אם כי הם לא כתובים על פי הנוהל שהוא מכיר (עמ' 43-44). גם מומחה בית המשפט קבע כי מבחינת תיעוד הטיפול שנעשה על ידי ד"ר קלמר – התיעוד תקין (עמ' 36) . מדברים אלו עולה כי ד"ר קלמר לא התרשלה בבחינת רישום המהלך הטיפולי.

 

עקירות השיניים:

28. התובע ציין בעדותו כי במהלך העקירות נשברה לפתע שן מספר 14 ונדרש לבצע ניתוח לצורך השלמת העקירה ועקירת השורש. עם זאת, ד"ר זיץ מטעמו של התובע ציין בחקירתו הנגדית כי הוא אינו יכול לקבוע באופן חד משמעי אם עקירת שן 14 התנהלה באופן תקין או לא כי הוא אינו כירורג (עמ' 50).

 

29. הנתבעת טוענת כי הגם ומדובר בעקירת שיניים טראומטית לא הוכח כי מדובר ב-רשלנות רפואית דווקא או סיבוך מטעמים אחרים כגון: תהליכים ביולוגיים, אשר הם גרמו לאובדן העצם בפיו של התובע.

 

30. אני סבור כי, היות ומומחה בית המשפט ציין כי התיעוד אודות עקירות השיניים היה חסר, היות וידוע כי עובר לעקירות לא סבל התובע ממחלות חניכיים באזור העקירות, אין רישום בדבר מהלך העקירה והנזק שנגרם, אזי רישום לקוי זה מעביר את הנטל לכתפי הנתבעת להראות כי אין המדובר ב-רשלנות רפואית שלה.

 

31. הנתבעת לא העידה את הרופא מטעמה שביצע הטיפול ולא הציגה כל ראיה כי הנזק שנבע מהעקירות היה נזק בטווח הסיכונים הרגיל. מומחה בית המשפט סבור היה כי הנזק לשן מספר 13 נבעה מחוסר זהירות. לפיכך אני סבור כי אמנם לא ברורה הסיבה לאובדן העצם, תהליך אשר יכול היה להיגרם גם ללא זיקה ל-רשלנות רפואית, אולם השתכנעתי כי בכל האמור לפגיעה בשן הסמוכה לטיפול- שן 13, לא עלה בידי הנתבעת להוכיח כי הרופא מטעמה לא התרשל. על כן אני סבור כי יש מקום לחייב הנתבעת 2 בגין הנזק שנגרם לשן מספר 13.

 

סיכום פרק זה:

32. על פי מומחה בית המשפט הרי שד"ר קלמר לא הציגה בפני התובע חלופות טיפול, עם זאת, חלופת הטיפול בה בחרה הייתה סבירה ולא התגלה כל רשלנות במהלכה. העקירות שהתבצעו במרפאה היו טראומטיות. כאשר הטיפול הנכון כיום לשיקום פיו של התובע הוא טיפול ליישור שיניים, הטיפול הופסק ביוזמתה של ד"ר קלמר וניתן היה לסיימו בהליך של יישור שיניים.

33. סבורני כי לא הוצגו בפני התובע חלופות טיפול, הסברים בדבר הטיפול עצמו. ד"ר ברזניאק מציין בחקירתו כי היו מספר חלופות שהיה ניתן להציע כגון: לא לטפל או טיפול ללא עקירות או לטפל באמצעות עקירות (עמ' 14) .

 

34. העדר מומחיותה של ד"ר קלמר רלבנטי לעובדת הפסקת הטיפול הרפואי. ובמה דברים אמורים? הרי שמומחה מטעם בית המשפט ומומחה מטעמם של הנתבעות גורסים כי ההליך השיקומי הראוי הוא המשך טיפול אורט ודנתי (מול עמדת ד"ר זיץ מומחה התובע הגורס כי ההליך השיקומי הנכון הוא טיפול בשתלים). מבחינה זו היה ראוי כי הנתבעת 1 תעריך את הסיכונים הכרוכים בהליך עובר לתחילתו ואת יכולתה להתמודד עם סיכונים אלו. אני סבור כי הפסקת הטיפול נעשתה בהחלטתה של הנתבעת לאחר התייעצות עם רופאים נוספים וזאת מן הטעם כי סברו שלא ניתן להמשיך הטיפול מאותה הנקודה, איני סבור מחומר הראיות שעלו בפניי כי התובע ביקש להפסיק הטיפול מיוזמתו. ראיה נסיבתית תומכת היא העובדה כי המרפאה ביקשה להשיב לתובע את כספו.

 

35. ככל העולה מדברים אלו הריני לקבוע כי על הנתבעות אחראיות לפצות את התובע בגין הטיפול שהופסק שלא ביוזמתו, וכן בשל העובדה כי לא הוסברו לו חלופות הטיפול האפשריות עובר לביצוע העקירות. יש לפצות התובע עבור נזקים שנגרמו לשן מספר 13 כדעת מומחה בית המשפט וכן בעבור סיום הטיפול אותו ביקש מלכתחילה.

 

הנזק:

36. התובע שילם בעבור טיפולי השיניים 14,000 ₪ כאשר בסופו של דבר לא הסתיים הטיפול בשיניו. על פי מומחה בית המשפט ועל פי מומחה הנתבעות אין להמליץ כיום על טיפול שיקומי באמצעות שתלים וכתרים. עמדה זו כנגד עמדתו של מומחה התובע ד"ר זיץ. אני מקבל את עמדת הנתבעת לעניין זה וקובע כי יש לפצות התובע על ידי תמחור טיפול ליישור שיניים , קרי טיפול אורתודנטיה.

 

37. כאב וסבל: התובע נותר עם מרווחים בשל חוסר בארבע שיניים כמו גם בעיית הצפיפות ממנה ביקש להיפטר –נותרה בפיו. התובע ביצע את כל הנדרש ממנו במשך תקופה ארוכה, וצפוי עוד להיות מטופל על מנת לסגור את הרווחים בשיניו. במסגרת נסיבות תיק זה אני סבור כי יש מקום לפצותו בגין עוגמת הנפש בשיעור של 20,000 ₪.

 

 

38. פיצוי על פי המלצת מומחה בית המשפט:

א. בעבור צילומים לפני ואחרי הטיפול- 2,000 ₪ בניכוי 50% ממחירון המומחה הבכיר 1,000 ₪- סכום שראוי בעיניי בעבור הצילומים הנדרשים.

ב. טיפול פרויודנטי- לא הוכחה רשלנות באשר למחלות החניכיים מהם סובל התובע ועל כן איני סבור שיש לפצותו בגין ראש נזק זה.

ג. טיפול והכנה לאורתו כירורגיה- ביחד על פי מחירון מומחה בית המשפט סך של 28,000 ₪. איני סבור כי יש לנכות ממחירון זה בשל העובדה כי מדובר במחירון של מומחה בכיר, היות ומדובר בטיפול הדרוש מומחיות אשר לא ניתן לקבל בכל מרפאה. או לחילופין טיפול אורתודנטי בסך של 22,000 ₪ וגם ממחיר זה איני סבור כי יש לנכות, היות ומלכתחילה פנה התובע למרפאה – כמרפאה ציבורית אשר לא טיפלה בו עד תום ועל כן איני סבור כי יש לחייבו לפנות שוב למרפאה לשם השלמת הטיפול בה. או פיצוי בגין שתלים מידיים בסך של – 3,600 ₪.

ד. ראוי כי הפיצוי יהיה על דרך הגבוה מבין החלופות שהוצעו בסעיף הקודם ועל כן אני סבור כי שיעור הפיצוי הוא בסך של 28,000 ₪ +1,000 ₪ לצילומים.

ה. סך הכל פיצוי בגין ראש נזק זה- 29,000 ₪.

סך הכל פיצוי לתביעה- 49,000 ₪.

 

סוף דבר:

39. הנתבעות ישלמו לתובע ביחד ולחוד את סכום התביעה בסך של 49,000 ₪. כמו כן יישאו הנתבעות בשכר טרחת עו"ד בשיעור של 11,370 ש"ח. הסכומים יישאו הפרשי ריבית והצמדה מיום מתן פס"ד ועד ליום התשלום בפועל.

כמו כן, ישלמו הנתבעות לתובע את הוצאות המשפט, כשהם נושאים הפרשי הצמדה וריבית מיום הוצאתם על ידי התובע ועד לתשלום בפועל על ידי הנתבעות.

 

זכות ערעור לבית המשפט המחוזי תוך 45 יום מקבלת פסק הדין.

ניתן היום, כ"ח שבט תשע"א, 02 פברואר 2011, בהעדר הצדדים.