גידול / גידולים במח / במוח - גידולי מח / מוח

גידול / גידולים במח / במוח - גידולי מח / מוח - רשלנות רפואית?

בישראל ובעולם מוגשות תביעות רבות בגין רשלנות רפואית באבחון גידולים שפירים או ממאירים במח. בגידולי ראש אלו ישנה חשיבות קריטית לאבחן כמה שיותר בשלב מוקדם ואזסיכויי הריפוי, ההחלמה ותוחלת החיים עולות.

על מנת להגיש תביעת רשלנות רפואית על גילוי מוטאה או גילוי מאוחר של גידול בראש, יש להצטייד בחוות צדת רפואית של אונקולוג או נוירוכירורג בה יפרט המומחה הרפואי מה הייתה הרשלנות הרפואית ומהם הנזקים שנגרמו בעקבותיה.

להלן סוגי גידולים במח בהם נתגלו מקרי רשלנות רפואית:

הגליומות - גידולי רקמת החיבור של המוח

כפי שכבר הזכרנו, כל רקמה בגוף בנויה מיחידות בניין קטנות הנקראות "תאים". המוח גם כן בנוי משני סוגים עיקריים של תאים: הסוג האחד הוא תאי העצב, הנוירונים, המפעילים את התפקודים המוחיים השונים, והסוג השני הוא תאי הגליה, רקמת החיבור המאחדת את כל הנוירונים לגוף האחד של המוח. גידולים שמקורם ברקמת הגליה, נקראים גליומות (Glioma) . הגליומה היא הסוג הנפוץ ביותר של גידול מוחי אצל ילדים. אחד מסוגי התאים של רקמת הגליה הוא האסטרוציט. גידול שמקורו באסטרוציטים נקרא אסטרוציטומה Astrocytoma.


כפי שכבר הזכרנו, אפיונו של גידול מוחי נקבע הן על ידי דרגת הממאירות שלו והן על ידי מיקומו הספציפי במוח.


דרגת הממאירות של התא, נקבעת על ידי קצב ההתחלקות שלו. לכל תא יש אזור מרכזי, גרעין, שם מרוכזת הפעילות החיונית של התא, ושם אצור עיקר החומר הגנטי. ככל שהגידול ממאיר יותר, כן יראה הגרעין במיקרוסקופ שונה מהרגיל, ונקבל חוסר אחידות במראהו. זהו אחד הסמנים המיקרוסקופיים לממאירות. סמן אחר הוא ריבוי מיטוזות ( Mitosis ), כלומר, ריבוי תאים הנמצאים בשלבי חלוקה. בנוסף לשני סמנים אלו, ככל שהגידול ממאיר יותר, כן נראה בו ריבוי ושגשוג של כלי דם ואזורי נמק.


בהתאם לשינויים אלו אנו מדרגים את ממאירותם של הגליומות. על פי החלוקה השכיחה, ככל שמספר הסמנים שאנו מוצאים בבדיקה המיקרוסקופית קטן יותר, הגליומה תימצא בדרגת ממאירות נמוכה יותר. לדוגמא: אם יש רק סמן אחד, לרוב אי סדירות של הגרעינים, דרגת הממאירות נקבעת כדרגה נמוכה.


מאידך, בסוג ממאיר ביותר, בו אי הסדירות גבוהה, הנקרא גליובלסטומה מולטיפורמה (Glioblastoma Multiforme) יימצאו כל סמני הממאירות.


חשוב לציין את האסטרוציטומיה הפילוציטית Polycytic Astrocytoma) ), שהיא סוג שכיח ביותר של גידול באזורים שונים במוח, ולרוב דרגת ממאירותה נמוכה.


אסטרוציטומה צרבלרית (erebral Astrocytoma)

הצרבלום, בעברית: המוחון, או המוח הקטן, נמצא בחלקו האחורי של המוח ומונח בחלקה האחורי של הגולגולת באזור הנקרא הגומה האחורית. בדרך כלל, האסטרוציטומות של הצרבלום הינן בדרגת ממאירות נמוכה (אסטרוציטומה פילוציטית - Polycytic Astrocytoma ), וכשני שלישים מהמקרים הגידול הינו ציסטי, כלומר חלקו העיקרי, לפעמים רובו, מכיל נוזל.

הטיפול היעיל ביותר כנגד האסטרוציטומה הצרבלרית הינו כריתה ניתוחית. בדרך כלל ניתן לכרות את הגידול בשלמותו וזהו כל הטיפול הנדרש. במקרים בהם כריתה שלמה אינה אפשרית, אפשר להיעזר בהקרנות כדי לנסות ולסלק את שארית הגידול. בכל מקרה, לאחר כריתת הגידול חשוב להמשיך במעקב רפואי מאחר והגידול עלול לחזור, גם כעבור מספר שנים, במידה ולא נכרת בשלמותו.


אסטרוציטומה המיספרלית ( Hemispheral Astrocytoma )

אסטרוציטומות עלולות להיווצר גם במוח הגדול. כאן אנו עלולים לפגוש גם אסטרוציטומות עם מבנה תאים מיוחד, כגון האסטרוציטומה הפיברילית Astrocytoma Fibrillary) או אסטרוציטומה נדירה עוד יותר הקרויה פלאוקסנטוכרומית (Pleoxanthochromatit Astrocytoma) . הגידולים שברקמת המוח הגדול, גידולים המיספרליים, עלולים לגרום להופעת סימנים הקלאסיים של כאבי ראש, הקאות ובחילות, חולשה מוטורית בהתאם לאזור המוח המעורב, או פרכוסים, מאחר והגידול הינו גוף המעורר פעילות חשמלית לא תקינה במוח. הכללים הטיפוליים האמורים לגבי אסטרוציטומות המוחון נכונים גם לגבי אסטרוציטומות שבדרגת ממאירות נמוכה במוח הגדול. גם כאן המעקב חשוב יותר. לעיתים, בעיקר אם הגידול לא נכרת במלואו, עלול הילד להמשיך ולסבל מפרכוסים קשים לשליטה, ולעיתים עשוי הדבר להוות גורם לשיקול לחזור על הניתוח בחיפוש אחרי אפשרות לכריתה נרחבת יותר של הגידול. אם דרגת הממאירות של האסטרוציטומה גבוהה יקבל הילד גם טיפול כימי בנוסף לאפשרויות הטיפוליות האחרות.


גליומת גזע המוח ( Brain Stem Glioma )

גזע המוח הינו אזור מוחי המפקח על תפקודם של אברים חיוניים ביותר, במיוחד על מנגנוני בליעה, נשימה ועוד. אפילו גידול בדרגת ממאירות נמוכה הנמצא באזור זה, עלול לגרום, בשל מיקומו, ללחץ ולהפרעה בתפקודם של מערכות חיוניות בגוף. כאשר הגידול מערב את חלקו הפנימי של גזע המוח, הטיפול היעיל ביותר העומד לרשותנו הוא הטיפול הקרינתי. חשוב לזכור כי טיפולים באמצעות קרינה עלולים לגרום לבצקת מקומית, וכאשר יש בצקת באזור גזע המוח הדבר יכול לגרום לשינויים תפקודיים קשים של הגוף, עד כדי שקיעה בתרדמת (קומה). כדי למנוע מצבים כאלו, הטיפול הקרינתי עשוי להיות מלווה במתן דקסהמטזון (Dexamethasone) , שתפקידו למנוע או להקטין את הבצקת. בדרך כלל הטיפול הקרינתי יינתן במספר "מנות", עד לכמות מצטברת של כ- 5,000 ראד (שזו היחידה בה אנו מודדים קרינה). בדרך כלל, לפני או לאחר הטיפול הקרינתי, נשתמש במספר טיפולים כימיים. גידול המערב את פנים גזע המוח הינו גידול בעייתי יותר ומחקרים רבים נעשים בכדי למצוא את הטיפול הטוב ביותר האפשרי למצב זה.


קיים סוג אחר של גידולי גזע המוח, הגליומה הצומחת בחלקו הגבי של גזע המוח ומחוץ לו, גליומה אקזופיטית (ophytic Glioma) או גליומה ציסטית (Cystic Glioma). בגידולים אלו, מאחר והם צומחים מחוץ לגזע המוח ואינם חודרניים ומפושטים, ניתן לבצע כריתה כירורגית. אם הגידול הוצא בשלמותו אפשר לצפות להחלמה מלאה. סיבוך אחר אשר עלול ללוות גידולים בחלקו האחורי של המוח הוא שיתוק עצב הפנים. העצב עלול להיפגע הן בשל לחץ מצד הגידול והן בשל נזק בעת הניתוח. במצבים כאלו, ייתכן עיוות של הפה בצד הפגוע וכן הפרעה בסגירת העין באותו צד. אצל נערים ונערות בגיל ההתבגרות, פגיעה כזאת עלולה להיות משמעותית מאד, בשל פגיעה בדימוי העצמי עקב העיוות בפנים. לעיתים העצב הגולגולתי השישי עלול להיפגע. זהו עצב המניע את העיניים כלפי חוץ, ובעת פגיעתו, יהיה שיתוק של המבט הצידה באותה עין.


הגליומה ההיפוטלמית (Hypothalamic Glioma) כיאזמטית Chiasmatic Glioma , גליומת מסלולי הראיה (Optic Glioma) .

אלו גידולים שכיחים יחסית המערבים את עצבי הראיה בדרכם מהעין אל מרכז הראיה המוחי, הממוקם בחלקו האחורי של המוח, באונה האוקסיפיטלית של המוח. רובם המכריע של גידולים אלו הינו גליומה בדרגת ממאירות נמוכה ביותר(אסטרוציטומה פילוציטית). לעיתים הגידול חודרני בתוך מסלולי הראיה, ללא חלק חיצוני, והגישה הכירורגית יכולה לגרום לנזק בראיה. במצבים אלה לא נבקש הוכחה פתולוגית באמצעות בדיקת רקמה (ביופסיה) מהגידול, ונתייחס אליו כאל אסטרוציטומה פילוציטית, כל עוד המהלך הקליני לא העלה ספקות באבחנה. הגידול יכול להיות ממוקם לאורך עצבי הראיה, בכיאזמה האופטית (Theoptic Chiasma) , שזו נקודת הצטלבות של עצבי הראיה הנמצאת במרכז המוח בחלקו הקדמי, או בהיפוטלמוס (Hypothalamus)בלוטה המפקחת על מספר רב של הורמונים חשובים, בכללם אותם הורמונים המפקחים על רמות המלחים בגוף. בגיל הינקות, גידול באזור זה עלול לגרום לתסמונת מיוחדת הנקראת התיסמונת הדיאנצפלית (Diencephalic Syndrome), אשר מתאפיינת במשקל ירוד ביותר אצל תינוק שלמרות הגידול ומשקלו הירוד מאד, נראה עליז ופעיל במיוחד.


גליומות מסלולי הראיה מופיעה אצל 15% מהילדים הסובלים מנוירופיבורומטוזיס (Neurofibromatosis) מסוג 1. בקבוצת ילדים זו הגידול נוטה להתנהג בצורה שפירה ביותר ובאופן שאינו ניתן לחיזוי. לעיתים הוא יציב לתקופות ארוכות, גדל מעט, ושוב מתייצב לפרק זמן לא ידוע מראש ומערב חלק משמעותי מעצבי הראיה. הגידול עלול להופיע גם אצל ילדים ללא נוירופיברומטוזיס, אך בשכיחות קטנה יותר. במקרה זה לרוב צורתו לא תהיה מאורכת אלא דווקא בצורת גוש כדורי, והסכנה למעורבות ההיפוטלמוס גבוהה יותר. בראש ובראשונה גורם הגידול לירידה ביכולת הראיה, ולכן חשוב להעריך ככל הניתן את תפקודי הראיה של הילדים על ידי בדיקות קרקעית העין, שדות ריאה וחדות ראיה. מאידך גיסא בדיקות אלו דורשות הקשבה ושיתוף פעולה רב עם הבודק, וככל שהילד צעיר יותר כך יעילותן של הבדיקות אלו פוחתת.


לעיתים קרובות, הגישה הטיפולית הראשונה שננקוט תהיה טיפול כימי. הטיפול, המורכב משתי תרופות, וינקריסטין וקרבופלטין (Vincristine & Carcoplatine ) נמצא יעיל מאד כנגד גליומות מסלולי הראיה. זהו טיפול אשר ניתן להתמודד עימו בקלות יחסית. משך הטיפול יהיה לפחות שנה וחצי. הציפייה המינימלית מהטיפול היא הקטנת הגידול והבאתו למצב יציב. כלומר, לאורך תקופת זמן ממושכת לא תהיה כל הגדלה במימדיו. לעיתים עלול פרוטוקול טיפולי זה להסתבך בתגובות של רגישות יתר קשה (אנפילקסיס Anaphylaxis ) לקרבופלטין. במצבים כאלו אנו עשויים לשקול את מתן התרופה בשיטה מיוחדת הבנויה על מתן התרופה במינונים קטנים העולים בהדרגה (דה-סנסיטזציה De-sensitization ), אך הדבר מחייב זהירות מירבית. כמו כן, קיימים פרוטוקולים טיפוליים אחרים, כגון שימוש בתרופה הנקראת וי-פי-16 ואחרות. כדאי לזכור כי כל העת נעשים ניסיונות טיפוליים בתרופות נוספות וכי הצוות המטפל בכם עוקב אחרי כל החידושים בתחום זה. לעיתים, כאשר קיים גוש מוגדר וגדול, יהיה מן ההיגיון לנסות בראשונה כריתה כירורגית כדי להקטין את הגוש, ורק אחר כך להשתמש בטיפול הכימי. כמובן שבהגיע הילד לגיל מתאים ובמידה והטיפולים האחרים לא הביאו להשפעה כפי שאנו מצפים, נשתמש בטיפול בקרינה לגידול הנחשב אף הוא כאמצעי יעיל לטיפול בגידולים אלו.


מדולובסטומה (Medulloblastoma)

מדולובסטומה הינו גידול מסוג הנקרא גם Pnet , ובעברית: גידול שמקורו מתאים של רקמה עוברית הנקראים נוירו- אקטודרם (Neuro Ectoderm). המדולובסטומה ממוקמת במוחון, וסימניה הקליניים הם לרוב כאבי ראש והקאות, קשיי קואורדינציה ותיאום בין תנועות הגוף, בייחוד בהליכה (אטקסיה - Ataxia ). זהו גידול אשר יכול לשלוח גרורות למערכת העצבים, במיוחד של ילד עם מדולובסטומה. ייתכן שיבוצע MRI של עמוד השדרה בכדי לבדוק אם גם הוא מעורב במחלה.


הטיפול בגידול כולל בדרך כלל כריתה כירורגית (בניתוח), רצוי של הגידול כולו, וכן טיפול בקרינה לאזור הראש ועמוד השדרה, כדי "לנקות" את מערכת העצבים מתאי הגידול. בנוסף יקבל הילד גם טיפול כימי. חשוב לציין כי מדולובסטומה הוא גידול אשר תוחלת החיים בו השתפרה ביותר בשנים האחרונות, אולי יותר מגידולים אחרים, וזאת הודות לצירוף של אמצעים טיפוליים יעילים.


אצל תינוקות, בעיקר מתחת לגיל שלוש, אנו מעוניינים להימנע ככל הניתן מטיפול קרינתי, או לפחות לדחות אותו עד לשלב בו המוח בשל יותר ומעמיד יותר בפני תופעות הלוואי של הקרינה. אנו נשתמש אז בפרוטוקול המבוסס על כימותרפיה ונדחה את הקרינה ככל האפשר.


אפנדימומה (Ependymoma)

זהו גידול אשר מקורו ברקמת הפנדימה שהיא "הציפוי" של חדרי המוח. גידולים אלו ישפיעו על פי מיקומם ביחס לחדרי המוח, והם עלולים לגרום לחסימת הזרימה התקינה של נוזל השדרה, ועל ידי כך – להידרוצפלוס (הצטברות נוזלים בחלל המוח). הטיפול העיקרי בגידולים אלו מבוסס בעיקר על כריתתם ככל הניתן ולעיתים יתווספו לניתוח גם הקרנות וטיפול כימי.


קרניופרינגיומה (Craniopharygioma)

זהו גידול הצומח במוח באזור הנקרא "האוכף התורכי" ומעליו. באזור זה נמצאות מספר רקמות חיוניות, כגון הכיאזמה האופטית, שזו הצטלבות עצבי הראיה הבאים מכל עין ועוברים לצדו השני של המוח. באותו אזור נמצא ההיפוטלמוס, שזהו אזור מוחי בעל השפעות הורמונליות, התנהגותיות ואחרות, והחדר השלישי של המוח המכיל את הנוזל הצרברו-ספינלי (נוזל השדרה). בתוך האוכף התורכי נמצאת בלוטת יותרת המוח ( היפופיזה) המפרישה הורמונים רבים כגון הורמוני גדילה, והורמונים המווסתים את פעולת בלוטת המגן ובלוטת האדרנל. הגבעול של בלוטת ההיפופיזה, אשר גם לו תפקיד חשוב ביותר בהעברת אותו מווסתית אל הבלוטה, לרוב נמצא סמוך מאד לגידול. כתוצאה מכך הגידול עלול לגרום למצב הנקרא דיאבטס אינסיפידוס (Diabetes Insipidus) , בו אובדת השליטה על שמירת המים בגוף כתוצאה מחוסר בהורמון האנטי דיורטי ADH , לפעמים גידול זה גורם להידרוצפלוס. בבדיקות ההדמיה מתאפיין הגידול על ידי מבנים ציסטיים והסתיידויות בתוכו. הטיפול המקובל לגידול זה הינו כריתה כירורגית ולעתים רחוקות ישקלו להוסיף גם הקרנה מקומית.


אדנומה של ההיפופיזה Adenoma Hypophysis))

זהו גידול הצומח מתוך בלוטת ההיפופיזה. אנו מחלקים גידולים אלו לשתי קבוצות: אלו שהם בעלי פעילות הורמונלית (מאותו סוג של הורמוני ההיפופיזה), ואלו שאינם בעלי כל פעילות שכזו. גידולים אלו, בשל מיקומם עלולים ללחוץ על הכיאזמה האופטית ולגרום לצמצום שדות הראיה של הילד. האדנומות מפרישות ההורמונים עלולות לגרום לסימנים של יתר פעילות הורמונלית, כגון עודף הורמון האדרנל (תופעה האופיינית לתסמונת קושינג) עודף הורמון הגדילה או עודף פרולקטין. בהתאם לסימפטומים הנגרמים על ידי הגידול, תישקל הוצאתו הכירורגית.


ציסטה קולואידלית Colloid Cyst) )

זהו גידול ציסטי שפיר המופיע בתוך החדר השלישי במוח. עם גדילתו הוא עלול לגרום לחסימה של פתחי החדרים ולגרום להידרוצפלוס ולכן הטיפול הנחוץ הוא כריתה כירורגית.

גידולי אזור בלוטת הפינאל ((Pineal Body


במרכז המוח, מאחורי החדר השלישי ומעל חלקו האמצעי של המוח ( Midbran ) מצויה בלוטת הפינאל. לבלוטה זו ככל הנראה מספר תפקידים הורמונליים אשר לא כולם ברורים עדיין. לדוגמא, הורמון המלטונין, אשר קשור בויסות מעגל השינה, מופרש על ידי בלוטה זו. הגידולים השכיחים באזור הפינאל הינם ממקור תאים ראשוניים ( Germ Cells ) והן עלולות לגרום להידרוצפלוס, להפרעות בראייה ולהתפתחות מינית מוקדמת.



לימפומה של המוח Brain Lymphoma))

לימפומה הינה תהליך גידולי ממקור תאי מערכת הלימפה, זו המערכת הכוללת תאי דם אשר במצבם הנורמלי נלחמים בזיהומים שונים התוקפים את הגוף. לימפומה עלולה לערב הן את המוח והן את חוט השדרה, אם באופן ראשוני או כחלק מהתפשטות התהליך מרקמות אחרות. הטיפול יהיה בדרך כלל על ידי כימותרפיה.


גידולי חוט השדרה

בחוט השדרה עלולים להופיע כמעט כל הגידולים המערבים את המוח. הגידולים יכולים להופיע באזור זה הן באופן ראשוני, או כגרורות של גידול מוחי ראשוני. תופעה כזו אנו רואים לרוב במדולובלסטומה. גידולי חוט השדרה יכולים להיות פנימיים ( Intrinsic ), כלומר צומחים מתוך חוט השדרה, או חיצוניים ( Extrinsic ), הצומחים מחוץ לחוט השדרה ובשל גודלם מפעילים עליו לחץ. לחץ זה גורם לרוב לכאב מקומי, או מקרין לאזורים רחוקים יותר, ולעיתים גורם לשיתוקים, חולשה ולהפרעות תחושה.

אותם שיקולים טיפוליים הננקטים כלפי גידולי המוח ננקטים גם כלפי גידולי חוט השדרה. גם בנוירופיברומטוזיס אפשר למצוא גידולים המערבים את חוט השדרה. לרוב אלו גידולים שמקורם במעטפות שורשי העצבים (נוירו-פיברומות). הם חודרים אל תוך עמוד השדרה דרך התעלות ודרכם יוצאים ממנו בעצבים. הגידול מזכיר בצורתו פעמון וכך הוא נקרא בעגה המקצועית ( Dumb Bell Tumor ). הגידול הוא שפיר וניתן להסרה באופן כירורגי.


-פירמות עורכי דין מובילות-

  • meitar
  • nevo-molson
  • maschit
  • gornitzky
  • yehuda
  • firon
  • firon