תאונת דרכים- מינוי מומחה רפואי נוסף

עו"ד? הצטרף לאינדקס חינם
הדפסה

עורכי דין תאונות דרכיםעו"ד תאונת דרכים- החלטה בנושא מינו מומחה נוסף

החלטה

 

1. בפני בקשה למינוי מומחה רפואי נוסף בתחום הפסיכיאטרי. התובע נפגע בתאונת דרכים ביום 20.7.06. בית המשפט מינה את ד"ר לוסטיג (להלן: "המומחה"), כמומחה רפואי מטעמו בתחום הפסיכיאטרי. בחוות דעתו קבע ד"ר לוסטיג כי אינו מאבחן הפרעת דחק בתר חבלתית (להלן: "PTSD"), אלא התמונה הקלינית הינה של הפרעה נוירוטית קלה המתבטאת בתלונות התובע. הפרעה זו, קבע המומחה, אינה נובעת מהתאונה, אלא קשורה למאפיינים אישיותיים ולגורמים אחרים. לפיכך, קבע המומחה כי אין לקבוע נכות פסיכיאטרית כתוצאה מהתאונה בה נפגע התובע.

 

בתאריך 25.10.10 נחקר המומחה על חוות דעתו ולאחר החקירה, הגיש התובע בקשה זו למינוי מומחה נוסף בתחום הפסיכיאטרי.

 

2. טענות התובע בתמצית הינן, כי חוות דעתו של המומחה מגמתית, רשלנית ומבוססת על דעות קדומות והתעלמות מספרות וכללים מקובלים לבחינת PTSD. לטענת התובע, המומחה לא השתמש בספר סווג האבחון DSM המקובל בארה"ב וברוב מדינות העולם, ובו נעשה, לטענת התובע, שימוש על ידי כל הפסיכיאטרים המלומדים לצורך קביעת אבחנות פסיכיאטריות, אלא השתמש במדריך הסווג ICD-10 שהינו מדריך מיושן אשר העדכון האחרון שלו נעשה רק בשנת 1992.

 

התובע טען, כי מהחקירה עולה שהמומחה לא מכיר על בוריים את הקריטריונים הקבועים ב- DSM לאבחון PTSD ולא בדקם אחד לאחד ביחס לתובע. לטענת התובע, הוא עומד בכל אחד מהקריטריונים הנ"ל.

 

עוד טען התובע, כי המומחה הפנה את התובע להערכת פסיכולוג אשר הסתבר, כי הינה בדיקת התחלות. התובע הוסיף, כי למרות שנמצא בחוות הדעת הפסיכולוגית כי על פי 3 מבחנים מתוך 4, אין חשש להתחזות ורק כתוצאה מתוצאות מבחן אחד נקבע, כי התובע מגזים, למרות זאת, קבע המומחה כי התובע מתחזה. לטענת התובע הסיבה לכך נובעת מכך שמלכתחילה יצא המומחה מנקודת הנחה שהתובע מתחזה.

 

לטענת התובע, קביעת המומחה כי ההפרעה הנפשית שנמצאה אינה נובעת מהתאונה, אינה מבוססת (כך לדוגמא הפנה לכך שהמומחה הסיק על בעיות פוריות, רק מכך שהתובע ביקר אצל רופא נשים) . כדוגמא לטענה בדבר גישתו המגמתית של המומחה הפנה התובע לכך שהמומחה אימת את התובע עם פרטים מהדו"ח המשטרתי ופקפק בטענתו של התובע, כי חש סחרחורות לאחר התאונה. עוד הפנה התובע לכך שלהשקפת המומחה נדרשת חבלה פיסית קשה לצורך קביעת PTSD, למרות שאין המדובר בדרישה הנהוגה כיום לצורך קביעת PTSD.

 

3. הנתבעת התנגדה לבקשה וטענה כי ספר ה- ICD-10 מהווה מערכת אבחון מחייבת שהתקבלה על ידי משרד הבריאות בישראל ומקובלת במדינות המערב ובייחוד באירופה ובארץ.

 

הנתבעת הפנתה לכך שהמומחה בחר משיקוליו המקצועיים להסתמך יותר על האבחון לפי ICD ולא הייתה עליו כל חובה להסתמך רק על אבחון לפי DSM. עוד הוסיפה הנתבעת, כי המומחה לא טען שאינו משתמש בקריטריונים לקביעת PTSD. הנתבעת הדגישה כי המומחה התייחס בתשובתו לשימוש ב- DSM, בעוד שכשנשאל לגבי הקריטריונים לקביעת PTSD, הציג לבית המשפט את פירוט הכללים של PTSD לפי כללי ה- DSM וטען כי למרות כללים אלו, לא הבחין בתסמונת. הנתבעת הפנתה לכך שהמומחה ציין מפורשות שקביעתו התבססה גם על ספר ה- DSM. הנתבעת טענה, כי אין לקבל את האבחונים הרפואיים שערך ב"כ התובע לעניין עמידה בקריטריונים של PTSD, שכן בניגוד למומחה, אין לב"כ התובע ידע והסמכה בפסיכיאטריה לקביעות מקצועיות אלו. לטענת הנתבעת, המדובר בקריטריונים פסיכיאטריים שרק מומחים מוסמכים לקבעם. הנתבעת הכחישה את טענת התובע לגבי מגמתיות המומחה וטענה כי המדובר במחלוקת מקצועית ביחס להעדפת שיטת אבחון אחת על האחרת.

 

 

 

דיון:

 

4. לאחר שעיינתי בטיעוני הצדדים, לא שוכנעתי כי המדובר במקרה המצדיק מינוי מומחה נוסף. ההלכה היא כי רק במקרים מתאימים, חריגים ומיוחדים בהם מתעוררים בליבו של השופט ספקות ביחס ליכולתו לאמוד נכונה את נכותו הרפואית של נפגע בהסתמך על חוות הדעת הרפואית שבפניו, רשאי הוא למנות מומחה רפואי נוסף באותו תחום:

 

"...מינוי שכזה לא ייעשה כדבר שבשיגרה, אלא רק באותם המקרים שבהם תחושתו של השופט היושב לדין היא כי לא יהא בידו, או לא יהיה זה ראוי, להכריע במחלוקת שבהליך שבפניו בהסתמך על חוות הדעת של המומחה הרפואי אשר מונה על ידו" (ראה רע"א 337/02 מזרחי נ. כלל חברה לביטוח בע"מ, צוטט גם ברע"א 4195/02 סהר ציון חברה לביטוח בע"מ נ. ליפשיץ).

 

ברגיל, כאמור, אין למנות מומחה נוסף ובית המשפט יפעיל סמכותו בעניין בזהירות יתרה. הבאת חוות דעת מטעם מומחה נוסף, באותו תחום, תביא את בית המשפט למצב בו יצטרך להכריע בין שתי חוות דעת סותרות (מצב אותו באו התקנות, מלכתחילה, למנוע) ולכן כאמור יש לעשות שימוש בסמכות זאת במשורה.

 

בהתאם לאמור, כבר נקבע כי בדרך כלל העובדה שיש קביעות רפואיות סותרות, אינה מצדיקה, כשלעצמה ,מינוי מומחה נוסף (ראה ברע"א 4195/02 אשר אוזכר לעיל).

מאידך, לדוגמא בבש"א 150793/04 (ת"א 21964/00) הפניקס הישראלי חברה לביטוח בע"מ ואח' נ. ספיר , התיר בית המשפט מינוי מומחה נוסף בתחום הפסיכיאטרי, עת התברר כי המומחה הראשון לא ביצע בדיקה פסיכיאטרית פורמאלית ולא יצר כל תקשורת מילולית עם הנפגעת, אלא בחר להסתמך על דברי בעל הנפגעת וממצאי הרופאים המטפלים. בנוסף לכך, אף קבע המומחה באותו מקרה, כי אבחנתו היא משוערת.

 

5. במקרה דנן, למרות תחושתו של התובע, כי חוות דעתו של המומחה הינה מגמתית ובלתי מקצועית, אין המדובר במקרה חריג המצדיק מינוי מומחה נוסף. חוות דעתו של המומחה ברורה והחלטית, מבוססת על בדיקה קלינית שערך המומחה לתובע ואף על ממצאי בדיקת הפסיכולוג אליו הופנה התובע על ידו. חילוקי דיעות בין מומחים רפואיים ובמיוחד בתחום הפסיכיאטרי אינה תופעה נדירה.

גם אם קיימים מומחים בתחום הפסיכיאטרי, אשר, לטענת התובע, גישתם לאבחון PTSD שונה, אין בכך, כשלעצמו, כדי להצדיק מינוי מומחה נוסף.

 

6. לא הוצגה בפני המומחה או בפני בית המשפט כל אסמכתא על פיה ניתן לקבוע כי יש לקבוע אבחון של PTSD, רק על סמך DSM ולא על סמך ICD. התרשמותי מתשובות המומחה ומאחר שלא הוצגה בפני כל אסמכתא אחרת (מלבד עצם העלאת הטענה על ידי התובע), הינה כי המדובר בשני כלים לאבחון וסווג פסיכיאטרי, אשר יתכן שאחד מהם מקובל יותר בארה"ב (לטענת התובע ה- DSM) והאחר מקובל יותר באירופה (לטענת הנתבעת, ה- ICD). אולם, אין ביכולת בית המשפט לקבוע, כי המומחה אשר בחר להסתמך יותר על ה- ICD טעה או אינו מקצועי דיו. הגם יצויין כי המומחה לא טען כי אינו מכיר את ה- DSM ואינו עושה בו כל שימוש, אלא רק השיב כי כאמור הוא משתמש יותר ב- ICD.

 

7. השאלה האם התובע עומד בקריטריונים לקביעת PTSD (כטענת התובע ונימוקיו המפורטים בעניין), אם לאו, אינה יכולה לקבל מענה, אלא על ידי מומחה מקצועי ולאחר בדיקה קלינית. אילו הייתה מתקבלת גישת התובע, כי ניתן לעבור על כל קריטריון וקריטריון הכתוב בספר ולבדוק על ידי באי כוח, או שופט, ללא בדיקה קלינית וללא הכשרה מקצועית מתאימה, האם נפגע עומד בקריטריונים לקביעת PTSD, הרי לא היה כלל צורך במינוי מומחה בתחום הפסיכיאטרי מלכתחילה.

 

8. לא מצאתי כל פגם או התנהלות לא ראויה בכך שהמומחה שלח את התובע לבדיקה פסיכו דיאגנוסטית. עיון בחוות דעת הפסיכולוג, תחת הכותרת "סיבת הבדיקה" מעלה, כי התובע הופנה לפסיכולוג על מנת לאבחן את מצבו הנפשי של התובע בהקשר למעורבות בתאונת הדרכים וכן להתייחס לאפשרות של התחלות. סיבה זו תואמת אף את עדות המומחה (עמ' 16 שורה 28). אני מוצאת ליתן אמון בעדות המומחה, כי לא מסר לפסיכולוג מסקנות לפני הבדיקה, ובשלילתו את הטענה כאילו מעבר לחשד שהתעורר לעניין התחלות, כבר גיבש דעתו קודם לכן. גם לעניין זהות הפסיכולוג אליו הפנה המומחה את התובע, יצוין כי ככל שהתובע חפץ כי יבדק על ידי פסיכולוג אחר מזה אליו הופנה על ידי המומחה, היה צריך להעלות טענותיו עוד קודם לבדיקה.

 

9. בניגוד לטענת התובע, לא עולה מחקירת המומחה או מעיון בחוות דעתו, כי קביעתו הייתה שהתובע מתחזה. כן לא התרשמתי כי גישתו מגמתית ועומדת בסתירה לחוות דעת הפסיכולוג אליו הופנה התובע על ידו. אין בחוות הדעת מטעם המומחה כל קביעה שהתובע מתחזה.

גם בחקירתו לא טען המומחה כי המדובר בנפגע מתחזה, אלא השיב כי לאור השאלה שהתעוררה אצלו בעניין, הפנה את התובע לבדיקה הפסיכודיאגנוסטית, אשר את ממצאיה קיבל ואף הפנה אליהם (עמ' 13 שורה 11 לפרוטוקול). המומחה הדגיש בתשובותיו כי הינו מקבל את ממצאי הבדיקה הפסיכודיאגנוסטית, על פיהם רק במבחן אחד נמצא חשד להתחלות והדגיש כי המסקנה לא הייתה של התחזות, אלא של הגזמה (ראה עמ' 24 שורה 3 לפרוטוקול וכן בשורה 8: "הוא לא מתחזה הוא מגזים"). סימני הגזמה אצל נבדק, הינם עניין שבמומחיות ולא הוטל ספק במקצועיות הקביעה במקרה דנן.

 

בכל מקרה, יצוין כי המומחה לא קבע כי אינו מאמין לתובע, וכי קביעתו להעדר נכות נובעת מהתחזות. המומחה הדגיש כי אכן קיימת אצל התובע תסמונת של הפרעה נוירוטית המתבטאת בתלונותיו (כפי שגם קבע הפסיכולוג "הפרעה חרדתית ודיכאונית מעורבת מתונה"). אלא שלפי דעתו המקצועית של המומחה, ההפרעה הנ"ל אינה נובעת מהתאונה, אלא קשורה למאפיינים אישיותיים, כפי שאף תיאר הפסיכולוג, ולגורמים אחרים, כגון קשיי קליטה וקשיים כלכליים.

 

שאלת הקשר הסיבתי בין ההפרעות שנמצאו אצל התובע (ואשר המומחה אכן הכיר בקיומם), לבין התאונה, הינה קביעה שבמומחיות. משהמומחה הגיע למסקנותיו לאחר בדיקה קלינית של התובע, עיון במסמכים הרפואיים ולאחר קבלת חוות דעת פסיכולוגית אליו הפנה את התובע, אינני סבורה כי הוטל ספק בקביעות המקצועיות והנובעות ממומחיותו.

 

אכן בחקירתו הוסיף המומחה על הגורמים אשר הביאו למצב התובע ,בין השאר ורק לאחר שהזכיר גורמים נוספים, כי ייתכן שיש לתובע בעיות פוריות.

 

יחד עם זאת, אין להסיק מכך שחוות הדעת נגועה במגמתיות. כאמור בחוות הדעת, לא התייחס התובע דווקא לעניין הפוריות וגם עיון בתשובתו בחקירה מעלה כי המדובר באפשרות שהועלתה כלאחר יד ולאחר שהמומחה ציין את יתר הגורמים האפשריים. יצוין, כי גם הפסיכולוג אליו הופנה התובע הגיע למסקנה מנומקת ומפורטת על הסיבות הנוספות אשר עלולות היו לגרום לנפגע את ההפרעה החרדתית דיכאונית מעורבת אשר נמצאה אצלו. גם מהמסמכים הרפואיים של ד"ר גרינברג, אצלה טופל התובע, עולה כי הממצאים היו בהתייחס לעצבנות חרדה, מצב רוח דכאוני והאבחנה לא הייתה של PTSD.

 

עוד אוסיף כי גם אם המומחה הסיק מעיון במסמכים הרפואיים שהפגיעה בתאונה הייתה קלה, הרי המדובר בקביעה מנומקת: "הרי לא נחבל בראשו, לא סבל מזעזוע מח, לא איבד הכרה, לא נזקק לאשפוז...". ייתכן שהתובע עצמו חש שהמדובר בפגיעה חמורה וקשה, וייתכן כי הממצאים שנמצאו מבחינה אורטופדית מהווים פגיעה משמעותית ביחס לתובע. יחד עם זאת, דיעה מקצועית של המומחה בהתייחס לרשום בתעודת חדר מיון ולהערכה כי ביחס לפגיעות אפשריות חמורות בהרבה, המדובר בפגיעה קלה, עדיין אינה מהווה קביעה שהנפגע מתחזה, ואינה מעידה על מגמתיות של המומחה.

 

10. גם מגבלת הראיה של המומחה אינה מהווה כשל בבדיקתו. המומחה העיד כי בעת ביצוע הבדיקה לפני כשנתיים, מצב ראייתו לא היה כה חמור. המדובר במומחה בעל קשיי ראיה,אך עדיין גם כיום,לאחר שע"פ עדותו,מצבו ראייתו החמיר ביחס למצב בעת ביצוע הבדיקה,מסוגל לראות. כן טען המומחה, כי הבדיקה בוצעה בקרבה לנבדק ובמרחק בו יכול היה לראות את כל המימיקה של הנבדק (עמ' 23 שורה 11).

 

11. לאור כל האמור, סבורני כי לא ניתן לשלול את מקצועיותה של חוות דעת המומחה, או לקבוע כי נמצאו בה כאלו כשלים המטילים ספק במניעי המומחה אשר הביאו לקביעותיו.

 

ברי כי לכל מומחה בתחום הפסיכיאטרי תפיסת עולת מקצועית הנובעת מהכשרתו ומנסיונו. גם אם גישת מומחים אחרים בתחום הפסיכיאטרי הינה, לטענת התובע, מקלה יותר, או שונה, לעניין אבחון PTSD, הרי משלא נשללה שיטת ודרך האבחון של המומחה, אינני מוצאת מקום להטיל בה ספק.

 

אדגיש כי בכל מקרה, הסמכות הסופית לקבוע נכותו של נפגע, מצויה בידי בית המשפט והתובע יוכל להציג בפני בית המשפט טענותיו ולנסות לשכנע כי קביעות המומחה אינן נכונות. אולם, לאחר עיון בחוות הדעת והתרשמותי מחקירת המומחה, אינני מוצאת כי הוטל ספק בקביעותיו המקצועיות, באופן המצדיק מינוי מומחה נוסף.

 

 

לאור האמור, אני דוחה את הבקשה למינוי מומחה נוסף.

עו"ד תאונות דרכים