רבים החותמים על הסכמי עבודה נתקלים בחלקו האחרון של ההסכם בסעיף אשר אושר עליהם להצטרף במשך פרק זמן קצוב (6 חודשים ואף 12 חודשים) לחברה המתחרה בחברה הנוכחית. הסעיף אוסר עליהם להקים חברה מתחרה, לעשות שימוש בידע שצבר בחברה הנוכחית, ואוסר עליהם אף לפנות ולשדל עובדים בחברה הנוכחית לעבור ולעבוד בחברה החדשה.
סעיף זה מוכנה "סעיף אי תחרות".
הצגת הסוגיה
עובדים רבים, אשר רכשו ידע וניסיון בתחום מסוים ואשר מחפשים להחליף את מקום העבודה שלהם, מחפשים מטבע הדברים עבודה דומה למה שהם עושים כעת. באותה שעה זוקף סעיף אי התחרות את מלוא קומתו ומטיל על העובד את האיום, שלא להתחרות בחברה אותה הוא עוזב.
פסיקת בתי הדין לעבודה ובית המשפט העליון – אכיפה מצומצמת של הסעיף
בשני פסקי דין שהתקבלו בשנים 1999-2000 (פס"ד צ'קפוינט ו – פס"ד סער) קבעו בית הדין הארצי לעבודה ולאחריו בית המשפט העליון, כי תניית איסור תחרות איננה עומדת כשלעצמה, אלא יש לבחון:
א. האם עצם המעבר לחברה מתחרה חושף בפני החברה המתחרה את סודותיה המסחריים של החברה הקודמת?
ב. האם העובד עבר הכשרה מיוחדת בחברה הקודמת, אשר מצדיקה את הגבלת עיסוקו למשך פרק זמן מסוים?
ג. האם העובד קיבל תמורה מיוחדת ממעסיקו תמורת התחייבותו שלא להתחרות?
ד. האם אין מדובר במקרה המצדיק את אכיפת תניית איסור התחרות, שעה שהעובד נוהג בחוסר תום לב?
היה ומתקיים אחד מן התנאים שפורטו לעיל, יש הצדקה לאכוף את תניית איסור התחרות. במקרים אחרים – התנייה לא תחול.
מי צריך להוכיח שהעובד הפר אינטרס לגיטימי של מעסיקו?
הפסיקה קבעה, כי הנטל להוכיח את הפרת האינטרס של המעסיק (סוד מסחרי/הכשרה מיוחדת/תמורה מיוחדת) מוטל על כתפי המעביד.
דגש לגבי טענת מעסיקים בדבר הפרת 'סוד מסחרי'
הפסיקה קבעה, כי סתם טענה בדבר הפרת 'סוד מסחרי' לא תעמוד למעסיק. על המעסיק להוכיח מהו ה'סוד' (נוסחה; רשימת לקוחות; תהליך מסוים) ועל המעסיק להוכיח כי נקט אמצעים סבירים כדי להגן על ה'סוד'. מכאן יוצא כי הטענה בדבר 'סוד מסחרי' איננה מילת קסם העומדת לטובת המעסיק, וכי יש לבדוק כל מקרה לגופו.
לגבי רשימת לקוחות נקבע – כי נדרש 'ערך נוסף' מעבר לרשימה עצמה ויש להוכיח מאמץ מיוחד לגיבושה ויתרון בקבלתה מן המוכן (ע"ע 62/08 דוד לבל נ' הדקה ה 90).
לאחרונה (28.10.2011) דחה בית הדין הארצי לעבודה צו הגבלת עיסוק שהגישה חברה לשירותי פרסום ושיווק כנגד עובד שלה אשר עבר לעבוד אצל ספקית הדפוס שלה. בית הדין קבע כי החברה תובעת לא הוכיחה שום 'סוד מסחרי' ברשימת לקוחותיה ואין שום סיבה מוצדקת לקבוע כי יש לאותה חברה 'אינטרס לגיטימי' להגביל את עיסוקו של העובד לשעבר (ע"ע 457/09 הדיה נ' תיצוג).
לסיכום
כל מי שחושש כי במעבר שלו לחברה מתחרה יש משום סיכון להיחשף לצו הגבלת עיסוק מכוח תניית איסור תחרות עליה הוא חתום צריך לבחון האם פעילותו בחברה המתחרה באמת מתחרה עם פעילותו בחברה הקודמת. עליו לבחון האם קיבל מהחברה הקודמת תמורה מיוחדת (כלכלית או בידע) תמורת התחייבותו שלא להתחרות בה וכן עליו לבחון את רשימת הלקוחות אליה הוא נחשף – האם יש 'דבר מה נוסף' הכרוך בגיבושה והאם היא כוללת איזשהו 'סוד מסחרי' אמיתי.
בכל מקרה מומלץ להתייעץ בעו"ד הבקיא בסוגיות אלה ומכיר גם את פסיקת בתי הדין האזוריים לעבודה.
*הכותב הנו עו"ד ממשרד שי רשף משרד עו"ד העוסק בדיני עבודה.
מאמר זה הנו למידע כללי וראשוני בלבד, ואינו נועד בשום מקרה לשמש כייעוץ משפטי ו/או כתחליף לייעוץ משפטי לכל מקרה ונסיבותיו. אין להסתמך על האמור מבלי להיוועץ עם עורך דין העוסק בתחום בטרם נקיטת כל פעולה או קבלת החלטה. הדברים נכונים למועד כתיבתם בלבד, ונכונותם עלולה להשתנות מעת לעת.